לא במקרה יש דימיון ברור בין סירוב אירן לביצוע יוזמת עצמה להעביר את האוראניום שבאמתחתה להעשרה באירופה, לבין סירובו של יאסר ערפאת ליוזמת-עצמו להקמת מדינה פלשתינית בכל השטחים שמעבר לקו הירוק כפי שהוסכם על-ידי ראש ממשלת ישראל אהוד ברק.
כשמגיעים לשעת האמת - האמת נחשפת במלוא מערומיה והדברים מתבהרים לעין כל כהווייתם:
כנופיות הטרור לא מעוניינות לנטוש את דרך הטרור והגבלת פעילויותיהן במתכונת של מדינה על כל המשתמע מכך לא באה כלל בחשבון.
אירן לא מעוניינת לנטוש את סיכוייה להגעה לנשק השמדה המוני, ולכן לא תסכים לכל פגיעה כולל פיקוח יעיל על מאמציה הבלתי נלאים להשגת נשק גרעיני שיכוון כמובן בעיקר לכיוון מדינת ישראל במטרה להשמידה.
אלא שבהתאם למסורת הוויכוח ולשפת הדיבור המקובלים אצלם מהשוק הכפרי ועד לשוק הפוליטי, הדרך להגעה אל היעדים אינה ישרה, היא פתלתלה ועקומה, ובעיקר - אינה מובנת כלל לחנון האירופאי המצוי לרבות קיצוני השמאל הישראלים ובכללם, כמובן, מפלגת התקשורת השבויה בקסמי המזרח שתמיד יהיה ישן.
כל שהם צריכים לעשות כדי להיפקח זה בסך הכול לקרוא בעיון את בדיחות ג'וחא ועוד כמה יצירות מופת מהעולם הערבי שאיני מזלזל בהן כלל ועיקר מהבחינה הספרותית אך צריך גם להבין את המנטאליות כדי להשתתף כשחקנים פעילים בבדיחות הללו, אחרת, השחקנים-האורחים יתפקדו כקורבנותיו של ג'וחא, הגיבור.
וכך זה מתרחש לנגד עינינו - ואנו רואים-לא-רואים, כלומר, רואים בעין ולא מבינים מה אנו רואים.
מכיוון שמדובר בחיים ובקיום פיזי, בביטחון ובעתיד המדינה, צריך ללמוד היטב את ספרות הבדיחות של ג'וחא, ולנהל את המו"מ עם העולם הערבי בהתאם.
