לאחר שמונה שנים של תקיפות על ישובים אזרחיים, יצא צה"ל לתקיפה בעזה כדי להפסיקן. עתה באה ועדת גולדסטון ו"פוגעת בזכות ההגנה העצמית של ישראל" כאשר היא טוענת שצה"ל ביצע פשעי מלחמה בעזה. תגובה זו מזכירה את הכעס על חוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי בהאג ב-2004, שפסק כי בניית גדר ההפרדה על שטחים כבושים (ולא בשטח ישראל, או על קו הגבול) נוגדת את החוק הבינלאומי. גם אז עלתה הטענה שבית הדין מתנגד פוגע בזכותה של המדינה להגן על אזרחיה.
בשני המקרים סירבה ממשלת ישראל להציג את טיעוניה. קודם - בפני בית הדין בהאג, שהתבקש על-ידי העצרת הכללית של האו"ם לתת חוות-דעת מייעצת לגבי בניית הגדר בשטחים כבושים; ולאחרונה - בפני ועדת החקירה של גולדסטון, שהאו"ם מינה בעקבות מבצע "עופרת יצוקה".
מתמיהה אותי העובדה שישראל סירבה להופיע בפני בית הדין הבינלאומי בהאג. זה לא מנע מבית הדין לתת את חוות-דעתו. גם בפני ועדת גולדסטון סירבה ממשלת ישראל להופיע. עכשיו טוענים שהמסקנות הן חד-צדדיות, ולא התחשבו בטענות הישראליות - שישראל סירבה להעלותן בפני הוועדה.
כאשר העמידו את מרואן ברגותי למשפט בהאשמה שהוא אחראי למעשי רצח של ישראלים, סירב ברגותי להגן על עצמו בפני בית המשפט הישראלי, בטענה שצד אחד בסכסוך מביא את שופטיו שישפטו את הצד השני. רק לבית דין שאינו שייך לאחד הצדדים, טען ברגותי, יש סיכוי לשפוט משפט צדק. זה לא מנע מבית המשפט לפסוק את העונש החמור ביותר שניתן לפסוק.
הן בית הדין בהאג והן ועדת גולדסטון - שניהם גופים ניטראליים - פעלו כמו בית המשפט הישראלי, והחליטו את דברם גם כאשר ישראל סירבה להופיע בפניהם. נראה שאפילו היועצים המשפטיים של הממשלה הבינו, בשני המקרים, שחוות-הדעת שלהם לא תעמודנה בפני בית דין או ועדה ניטראליים.
בית המשפט העליון של ישראל בחר להתעלם מהחוק הבינלאומי ופסק בניגוד לחוות-הדעת המייעצת של בית הדין בהאג. הוא איפשר להמשיך ולבנות את מכשול ההפרדה על שטחים כבושים. להבנתי, אין בעולם סמכות גבוהה לפירוש החוק הבינלאומי מזו של בית הדין בהאג! האם בית המשפט העליון העביר עצמו ממוסד ניטראלי, האמור לפסוק לפי החוק, למוסד המייצג צד בוויכוח, גם לאחר שזה הוכרע?!
ואני, שאינני משפטן, חושש כי בעזרת עקרון המידתיות ומספר ניצחונות קטנים לארגוני זכויות האדם, הצליח בית המשפט העליון להקהות את הביקורת על התעלמותו מחוות-הדעת האמורה.
גם בית הדין בהאג וגם ועדת גולדסטון לא יצאו נגד זכות ההגנה העצמית של ישראל. בשני המקרים המסר מאוד ברור:
גם אם מלחמתך צודקת, עדיין חלים עליך דיני המלחמה. גם אם הפלשתינים מאמינים שמאבקם צודק, עדיין תקיפת אזרחים היא פשע מלחמה. וכך לגבי ישראל: גם אם חובתה של ישראל להגן על אזרחיה, עדיין החוק הבינלאומי מחייב אותה.
חיילים עוסקים בפעילות הנוראה מכל פעילויות האדם: הרג. לכן, חלים עליהם כללי אתיקה מאוד מחמירים. הם קובעים שחייל הנלחם בלוחם - פועל במסגרת האתיקה של המלחמה. כאשר הוא נלחם באזרחים חסרי מגן - הוא הופך מחייל לרוצח! "אבל הם מסתתרים בתוך אוכלוסיה אזרחית". נכון, זה נורא. אבל מי שמעלה את הטיעון הזה, צריך לבוא בידיים נקיות. מה עושים בסיסי צה"ל בלב הערים המרכזיות של ישראל?! אנא הוציאו אותם מלב הערים, ושצה"ל יפסיק להסתתר בתוך אוכלוסיה אזרחית.
ממשלת ישראל צריכה להחליט אם היא מתכוונת לציית לחוק הבינלאומי, או שתדרדר אותנו למעמד של מדינה מצורעת.
