עד לפני שנה היו מניותיו של העיתונאי
דניאל בן-סימון סחורה חמה ברחוב הישראלי, מניות במגמת עלייה בערי הפריפריה. היום, שנה לאחר כניסתו של העיתונאי המוכשר למגדל השן, עוצר המטופל ומבין כי קיימת בעיית שורש. מונח לפנינו מקרה שגרתי ומוכר של חבר-כנסת תועה בעדר כבשים ללא רועה.
דניאל בן-סימון, עיתונאי, סופר ואיש שטח, חקר כה רבות את רזי הפוליטיקה הישראלית, הרחוב והאנשים, כשממצאיו ומסקנותיו מונחים לתלפיות
בספרים רבים פרי עטו. הוא רצה להיות הקול של המסכנים, נציגם של הנדחים והנדכאים, ומתוך תפיסתו הסוציאלית-דמוקרטית בחר להיכנס לזירה על-מנת לשנות. הוא בקיא בבעיות חברתיות ומצוי בדקויות הקטנות והכמוסות של הפער החברתי, העוני והחיים בשולי החברה. בינתיים, עם המעבר החד והאמיץ אל הזירה, גדל והתרחק גם
אופק האירועים ונמוג אל תוך עשן הלבה הרותחת. בן-סימון ידע גם ידע לאן פניו מועדות. לאחרונה נתפס כשהוא מעופף ללא מטרה בהיכל הביזיון.
התפרקות מוסרית
שנים לקח לנו כאן בפריפריה להכיר את האיש ולרכוש את אמונו. הוא נהג להגיע תכופות לשדרות, לנתיבות וכאן לאופקים, דיבר לא אחת אל ליבותיהם של האנשים, בחן, שאל, ניתח, הטיף, כתב, העיר, גער ונהג להבהיר לנו שדרושה כאן מהפכה. בסתר לבו ידע שטמונה בו היכולת, כילד יוצא עדות המזרח, להבין ולדעת מה באמת צריכים המסכנים. כניסתו לזירה התפרשה כניסיון להביא את השינוי הזה. היום, שנה אחרי, התושבים עומדים המומים לנוכח ההתפרקות המוסרית, זו שבשמה וכנגדה בחר את שליחותו.
בינתיים, עבר בן-סימון שנת טירונות קשה וכואבת שהביאה לו תובנות חדשות, כאלו שניסיונו המופלג לא הביא קודם. ח"כ דניאל בן-סימון קיבל את תפקיד יושב-ראש תנועת העבודה ובכך הפך, בעל-כורחו, מילד פריפריה סורר, לחייל ממושמע בצבאה של המפלגה המתפוררת. דניאל בן-סימון הפך בתוך שנה לחבר-כנסת של אף אחד, במפלגה של שום מקום ובתפקיד ה"בכיר" שום דבר, כמה מוכשר...
בן-סימון בחר את האג'נדה החברתית והיה לתופעה ייחודית ששרידיה עוד מהלכים קמעה במסדרונות הכנסת. סיסמתו, כפי שפורסמה באתר האינטרנט שלו, היא:
"הצטרפו אליי וביחד נחולל מהפכה חברתית...", והנה כבר שנה, עסוק חבר הכנסת המכובד בבעיות הישרדות, בדבק מפלגתי רופף ובשאלות הרות-גורל על מפלגה אבודה. מנכס נדיר הפך לחבר לא יעיל. ומה עם הצד החברתי? בכל מה שנוגע לאופקים, שלח בן-סימון מכתב מחאה לחברת סטימצקי, כנגד סגירת חנות הספרים באופקים ורשם הפסד צורם.
היוקרה הכובשת
מה נאמר עליך עכשיו ילד טוב קריית מלאכי? האם נוכל לקרוא מאמר פובליציסטי בחתימתך באותה מידה של נחישות ואמונה כפי שהיינו קוראים נאמנים קודם? האם נרוץ לרכוש את הספר החדש שלך חדורי אמונה להבין מהי שליחותו של איש השכבות החלשות, שהלך להציל את העולם ונלכד במלכודת הדבש המוכרת?
יום אחד גם אתה תתעורר, דני היקר, ותבין כי כל הספרים שכתבת הם תולדה של אנשים שעברו את כברת הדרך בה אתה צועד היום בלי גאווה. היום התחלת להבין כי צבתות השררה והיוקרה לפתו גם אותך. לסיפור הזה יש כיוון ברור, אם תרצה לדעת לאן זה באמת הולך ומה צופן לך העתיד - עיין ערך
"ברוורמן".
אנחנו כאן באופקים, יושבים באותו בית קפה בעיר, אליו נהגת להגיע והרביץ תורתך. יושבים, לוגמים קפה מר, משתהים, משפשפים את העיניים ורואים את המבוכה והריחוק מרוחים על פניך. נוגסים בעוגייה היבשה וחשים כי אתה קרוע לגזרים. אנחנו עדיין אוהבים אותך!
חזור הביתה ילד!
