על-כך שיעקב אבינו זכה להיקרא בכינויי שבח רבים, כגון: בחיר האבות, קדוש, חסיד, צדיק וכו' עקב התנהגותו, מעשיו וצדיקותו הגדולה לית מאן דפליג ויעידו דברי תורתנו בכמה דוכתי, כמו גם, מדרשי חז"ל רבים מאוד בספרותם "הרחבה מיני ים".
וכבר רש"י בד"ה הראשון לפרשת השבוע, פרשת "ויצא", כשהוא עונה על השאלה מדוע פתחה התורה מילת "ויצא" (יעקב) ולא "וילך" אומר: "מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם". וזאת משום שכאשר הצדיק חי ומתגורר בקרב תושבי המקום בתוך העיר הוא משמש כ"הודה, זיוה והדרה" של העיר. וראיתי במאמרו של ידידי המלומד, הרב אילן אלסטר הי"ו שציטט מביאורו של המהר"ל ששלושת הדברים שרש"י ציין: הוד, זיו והדר מעידים על שלושה תחומים עיקריים שיעקב הדריך ולימד את הזולת: יראת שמיים, חוכמה ומידות טובות.
על כן, כאשר יעקב יוצא ובורח אל העיר חרן, מקום המגורים של משפחתו, מצד אמו רבקה [בגין החשש הכבד שמה יהרגהו עשיו אחיו כ"יקרבו ימי אבל" אביהם יצחק] ניכרת ירידה תלולה וקשה ברמתם הרוחנית של תושבי המקום וחז"ל הגדירו זאת בלשונם היפה והציורית: "פנה הודה, פנה זיוה ופנה הדרה". ודו"ק.
כאמור לעיל, יעקב אבינו יוצא מבאר שבע כשהוא מצוייד עם "ברכת הדרך" של הוריו. בדרכו, הוא מגיע אל פאתי העיר "בית אל", ישוב יהודי ו"מקום של קדושה" הממוקם בחבל בנימין, עוד מתקופתו של אברהם זקנו ועד לימינו אנו. תורתנו אף מעידה על כך באומרה: "ויפגע במקום". קרי: יעקב "נפגש", הגיע אל המקום (שלאחר-מכן ייקרא בשם "בית אל").
לאחר מנוחה [כנראה, קצרה] יעקב לא רצה להתעכב במקום, למען האמת, אלא אדרבא, "רצה להלוך (=ללכת, להמשיך בדרכו) כי עוד היום היה גדול" [זוהר, פרשה כ"ז]. ברם, הקב"ה "דאג" שיעקב ישהה, לפחות לילה אחד וילון שם. ומה עשה? - הקדים שקיעת השמש, שנאמר: "כי בא השמש". ומדוע? - משום שאמר: "צדיק זה בא לבית מלוני וייפטר ללא לינה"?! [חולין, דף צ"א:].
וכבר ראיתי באחד מן המדרשים [מדרש גם] "שזה מקרוב נכתבו" כהאיי לישנא: "מייד, נגלה עליו מלך המלכים, שנאמר: "ויפגע במקום", כלומר: המקום, שהוא הקב"ה פגע, פגש בו, ביעקב". וכדבר אב רחמן לבנו האהוב אמר לו הקב"ה: "יעקב! הלחם, בצקלונך והבאר, לפניך. אכול ושתה במקום הזה [פרקי דר"א, ל"ה].
לאחר שיחה זו יעקב החליט לדחות את "תוכניתו המקורית" ולהישאר ללינת לילה. ללא הסוס, ערעור ובוודאי אף ללא הרהור יעקב פעל במלוא המרץ וההתלהבות לקיים את מצוותו, חשקו וחפצו של האל. ומיד [בראשית כ"ח, י"א]: "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא". ורש"י, על אתר, מוסיף בלשונו המחכימה והציורית שיעקב לקח את האבנים ו"עשאן כמין מרזב סביב לראשו מפני שהיה ירא מחיות רעות", ולמותר לציין, מזוחלים ארסיים וממזיקים שונים.
מן הסיפור המקראי, כמו גם ממדרשי חז"ל הרבים אנו למדים על פאן והיבט נוסף באישיותו ובגודל צדקותו וצדיקותו של יעקב. ברגע שהוא נדרש ו"נקרא לדגל" הוא מבטל מיידית את הרצון ואת התוכנית האישית המקורית מפני הרצון והתוכנית האלוהית. יעקב משמש כ"מודל לחיקוי" לכל יהודי ויהודי, בכל אתר ואתר ללמידה, הפנמה וביצוע "הלכה למעשה" בעבודת ובאהבת ה' יתברך.
מוסר ההשכל הוא חד: "לא משנה מה אתה האדם, יציר כפיו של הקב"ה מתכנן ורוצה לעשות. זכור, אל תשכח! ה"צו האלוהי" הקורא לך ממעל, לעולם ועד ולתמיד, קודם". ועל זאת נאמר מעומקא דליבא: "יעקב אבינו, יצאת צדיק"!!!