היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מבקש מבג"ץ (יום ד', 8.7.20) לבטל את החלטת ועדת הכנסת ומליאת הכנסת להעניק חסינות לשר לשעבר חיים כץ, אשר הואשם בעבירות מרמה והפרת אמונים. ההחלטות התקבלן בחודש פברואר, בניגוד לעמדתו של מנדלבליט, ובפני בג"ץ תלויות ועומדות שלוש עתירות נגדן.
הוועדה העניקה ל-כץ את החסינות המהותית, לפיה מעשיו נעשו במסגרת מילוי תפקידו ולכן לא ניתן כלל להעמידו לדין עליהם. כץ קיבל חסינות גם לנוכח הטענה שהימנעות מההליך נגדו לא תפגע מהותית באינטרס הציבורי. הוועדה דחתה את בקשתו של כץ להעניק לו חסינות בנימוק שכתב האישום הוגש תוך אפליה או בחוסר תום לב.
על-פי כתב האישום, באוקטובר 2010, ביוזמתו של איש שוק ההון מוטי בן-ארי, הניח כץ על שולחן הכנסת הצעת חוק פרטית - תיקון 44 לחוק ניירות ערך - שנועדה להביא לשינוי בסדר הנשייה של חברות המצויות בחדלות פירעון, כך שבעלי אג"ח "רגילים" יקדימו את בעלי השליטה בחברות. הדבר עשוי להביא לכך שבאופן מעשי, בעלי השליטה לא יקבלו בחזרה את חובות החברות כלפיהם.
לטענת הפרקליטות, כץ ומוטי בן-ארי תיאמו הזרמת עשרות הוראות מסחר בניירות ערך. כתוצאה מהתיאום נקשרו עשרות עסקות, בהיקפים של מיליוני שקלים, לאורך ימים רבים ובמגוון ניירות ערך, באופן שהניב לכץ תועלת כלכלית. לאחר אישורו של תיקון 44, נאמר בכתב האישום, המשיך בן-ארי להעניק לכץ טובות הנאה כלכליות שונות. במקביל, ניסה כץ לקדם הצעת חוק נוספת שיזם בן-ארי, ולפיה בעלי שליטה בחברות שנקלעו לקשיים יהיו חייבים להחזיר את הדיבידנדים שקיבלו בחמש השנים הקודמות - הצעה שגם היא הייתה מיטיבה עם בן-ארי וקבוצת קובי מימון שאליה היה מקורב.
בתגובתו המקדמית לעתירות אומר מנדלבליט, כי ההחלטות התקבלו בחוסר סמכות ובחריגה מסמכות וכי הן בלתי סבירות באופן קיצוני. מנדלבליט מציין, כי הוא יכול להגיש מחדש את כתב האישום לכנסת החדשה, אך הוא מעוניין שבג"ץ יאמר כעת את דברו כדי שעל חברי הכנסת יהיה להביא זאת בחשבון, אם וכאשר יתבקשו להצביע שוב על חסינות ל-כץ.
לדברי מנדלבליט, החסינות המהותית מיועדת להגן על חבר הכנסת "מקום שהמעשה נופל בגדר מתחם הסיכון הטבעי של פעולתו. היינו, מדובר במעשה שהוא כרוך וטבעי לתפקידו של חבר הכנסת, וביצועו הוא חלק מהסיכון המקצועי הכרוך במילוי התפקיד... החסינות במילוי תפקיד אינה מתירה לחבר הכנסת לבצע פעילות אסורה מתוכננת ומודעת תוך ניצול מעמדו וחסינותו כחבר כנסת, תוך ניצול לרעה של התפקיד ופגיעה בשלטון החוק, בשוויון הכל בפני החוק, ובאמון הציבור במוסד הכנסת ובנבחריו".
לטענת מנדלבליט, "מעשיו של כץ אינם באים בגדר מתחם הסיכון הטבעי למילוי תפקידו כחבר כנסת. מדובר בפעילות בלתי חוקית מראשיתה ולכל אורכה, מעשה מרמה ברף חמור, מודע ומתוכנן, אשר התנהל באופן נמשך, חוזר ושיטתי. משכך, לא מדובר בפעילות ספונטנית ובלתי מתוכננת אגב ביצוע פעולה חוקית, ואף לא בגלישה חד-פעמית - תוך ביצוע מעשה חוקי אל עבר אי-חוקיות בגדרי שולי הביטחון לביצוע פעילות מותרת". ניגוד העניינים שלו היה "חריף ביותר במהותו ובעוצמתו"; מדובר ב"מרמה המצויה ברף חומרה גבוה במושגי עבירת הפרת האמונים".
מנדלבליט מוסיף: "ברי, כי אין זה חלק משגרת התנהלותו המקובלת של חבר הכנסת לקדם חוק, כאשר בד-בבד הוא מקיים מערכת יחסים כלכלית וחברית קרובה עם יוזם החוק, המחזיק באינטרס כלכלי בו, והוא אף פועל להסתיר את אלה, בין היתר בשעה שהוא מביאו לדבר בפני הוועדה על תקן של מומחה אובייקטיבי, ומציג לחברי הכנסת מצגים חלקיים או כוזבים במספר הזדמנויות בדיוני הוועדה ובמליאה (וזאת, אפילו סבור הוא שהחוק משרת את האינטרס הציבורי)".
לדעת מנדלבליט, מדובר במקרה בו רשאי בג"ץ להתערב בשיקול דעתה של הכנסת, שכן מדובר בהחלטה מעין-שיפוטית - והביקורת השיפוטית עליה זהה לזו המופעלת על כל רשות אחרת. מנדלבליט מבקש למעשה מבג"ץ להבהיר מראש לחברי הכנסת, שבפעם הבאה אל להם להעניק ל-כץ חסינות: "מתן הנחיה ברורה לכנסת בדבר מתחם שיקול הדעת של חברי הכנסת בעניין דנן, באופן שיקבע לקראת הדיון בבקשת החסינות מחדש אמות מידה להכרעה אשר הולמות את תכלית החסינות וההלכות בנושא". התגובה הוגשה באמצעות עוה"ד שוש שמואלי ורנאד עיד.
