המחוזי: עשרה חודשי מאסר לניסו שחם

מפקד משטרת מחוז ירושלים לשעבר, ניצב בדימוס ניסו שחם, ירצה עשרה חודשי מאסר בפועל על הרשעתו במעשה מגונה, הטרדה מינית, מרמה והפרת אמונים. כך קובע (יום ג', 14.7.20) בית המשפט המחוזי בתל אביב. את פסק הדין כתב השופט מרדכי לוי, בהסכמת השופטות מרים דיסקין וגיליה רביד. המחוזי דחה את ערעורו של שחם על העונש שגזר שופט בית משפט השלום, שמואל מלמד. העונש הולם את חומרת מעשיו של שחם, את הימנעותו מלקחת אחריות על מעשיו ואת התנהגותו לאחר הרשעתו - קובע לוי. ריצוי העונש נדחה ל-6.9.20 כדי לאפשר לשחם לבקש לערער לבית המשפט העליון על הרשעתו ועל חומרת עונשו. לוי אומר, כי אין מדובר במקרה חריג בו על ערכאת הערעור להתערב בגזר הדין של הערכאה הדיונית. הוא קובע, כי בגזר הדין של מלמד לא נפלו טעויות מהותיות, אלא לכל היותר שתיים טכניות שאחת מהן היא סמנטית. דבריו של מלמד עולים בקנה אחד עם פסק דינו של המחוזי בנוגע למעשיו של שחם והחומרה בה יש לראות אותם, וגם עם פסיקתו של בית המשפט העליון. התנהגותו של שחם חמורה עוד יותר בשל העובדה שמדובר בקצין בכיר במשטרה, מדגיש לוי. עוד אומר לוי, כי העונשים הקלים יותר עליהם הצביע שחם, היו במסגרת הסדרי טיעון - בעוד שחם מעולם לא נטל אחריות על מעשיו. לוי מוסיף, כי אחת מטענותיו של שחם הוציאה את הדברים מהקשרם: מלמד היה ער לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות. חלק מטענותיו של שחם מהווים חזרה על הטענות שכבר נדחו בידי אותו הרכב בערעור על פסק הדין, מוסיף לוי. עוד אומר לוי, כי הנפגע העיקרי ממעשיו של שחם היה הציבור, בעוד השוטרות הן הנפגעות המשניות באופן יחסי. לוי אומר כי העונש שגזר מלמד סוטה מן העונש שהציע המחוזי בעת הדיון בערעור הקודם, שכן אותה הצעה התבססה על כך ששחם יודה במעשיו. מלמד נתן משקל נכון לרכיבים השונים שיש להביא בחשבון בעת גזירת העונש, ממשיך לוי, וקבע בצדק ששחם פגע בצורה קשה באמון הציבור בעובדי הציבור, בטוהר המידות ובתקינות המינהל. לדברי לוי, לא נפל פגם במתחם העונש שקבע מלמד - בין עבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר בפועל. אם שחם היה מודה ונוטל אחריות, היה מקום לגזור עליו עבודות שירות בלבד; מאחר שנמנע מכך, שליחתו למאסר בפועל היא מוצדקת. לוי שב וציטט את גישתו של שחם, שסירב להודות בפסול שנפל במעשיו ואף טען שמדובר היה בהתנהגות רווחת במשטרה. הוא גם חזר על דברי המחוזי בפסק הדין המרשיע, בנוגע לחומרה היתרה שיש לייחס לשחיתות שבאה לידי ביטוי ביחסיו האינטימיים של שחם עם השוטרות. שחם פגע גם ב-30,000 השוטרים כאשר ניסה להציג את מעשיו כמקובלים במשטרה, אומר לוי. הוא גם מגנה את התקפותיו של שחם על רשויות האכיפה ואת נסיונו להפוך מנאשם מורשע למאשים ואף לקורבן, במיוחד לאחר הרשעתו ולאחר דחיית טענותיו נגד רשויות האכיפה. בספטמבר אשתקד קבע אותו הרכב של המחוזי, כי שחם יצר שיטה שאפשרה לו לקיים יחסי מין עם שוטרות שהיו כפופות לו. שחם הואשם בשמונה פרשיות של קשרים מיניים עם שוטרות צעירות ממנו בהרבה שהיו כפופות לו. המדינה טענה, כי בכל המקרים הוא פעל בניגוד עניינים המגיע כדי עבירה פלילית, כאשר טיפל בענייניהן של אותן שוטרות. בחמישה מקרים יוחסו לו גם עבירות מין כלפיהן. השופט בני שגיא (אז בשלום, כיום במחוזי בתל אביב) זיכה את שחם כמעט מכל האישומים, למעט הטרדה מינית אחת, באומרו שיש לבחון כל מקרה לעצמו - וכי בחינה כזאת מעלה שלכל היותר פעל שחם בניגוד עניינים שאינו פלילי. הוא גזר עליו 240 שעות שירות לתועלת הציבור (של"צ). שופטי המחוזי דחו בשעתו את גישתו של שגיא ואמרו שיש להסתכל על התמונה בכללותה, המלמדת על התנהגות פלילית מובהקת. לדברי המחוזי, "המדובר בשיטת מיזוג שבין יחסים אינטימיים עם כפיפות לבין עיסוק בתנאי שירותן במשטרה שפיתח שחם והפעיל לאורך שנים... אין ולא צריך להיות קושי מיוחד לזהות את התנהלותו של שחם ככזו המגבשת את מעשיו לעבירה של מרמה והפרת אמונים. "המדובר בהתנהלות כוללת, ממושכת וחוזרת של קצין משטרה בכיר המצוי ברום ההירארכיה הארגונית, שרק מעטים בכירים ממנו, היוצר שוב ושוב זיקה אישית חריגה ואסורה על-פי הדין המשמעתי וכללי ההתנהלות המחייבים בדמות קשרים מיניים עם שוטרות צעירות שדרגתן נמוכה, תוך ניצול מעמדו ותפקידו, כל זאת מבלי לחשוף את דבר הזיקה החריגה. כך, אף מבלי שאותו קצין ייזקק להחליט בעניינן של השוטרות. ובמקרה דנן - קל וחומר שכך, בשים לב לכך ששחם לא טרח למשוך את ידיו מקבלת החלטות בעניינן". מלמד ציטט בגזר הדין את תסקיר שירות המבחן, ולפיו שחם מתקשה לקבל את הרשעתו, רואה את עצמו כמצוי במאבק ואינו פנוי לחשבון נפש על התנהגותו. בהערכת המסוכנות נקבע, כי שחם מהווה סכנה ברמה בינונית לנשים המצויות תחת מרותו. אותה גישה ניכרה גם בדבריו של שחם בבית המשפט, בהם שב וכפר בעבירות שיוחסו לו ולא ביקש את סליחתן של השוטרות. לדברי מלמד, "הנאשם עושה הפרדה בין קשריו האינטימיים לבין ההחלטות שקיבל לגבי אותן נשים. הפרדה זו יוצרת פער עצום בין יכולתו להכיר בפגיעה בערך המוגן לבין המציאות. הערך המוגן הוא לא הפגיעה בנשים כפי שתופס זאת הנאשם, אלא הפגיעה באמון הציבור" - שהיא קשה, הן לגבי הציבור בכללותו והן לגבי השוטרים. את שחם ייצגו עוה"ד בועז בן-צור ודיקלה סירקיס, ואת המדינה - עוה"ד רונן יצחק וליאת יונניאן. מח"ש הביעה את התקווה, שגזר הדין "יהווה תמרור אזהרה ואבן דרך משמעותית במאבק ליצירת סביבת עבודה בטוחה, שוויונית ומוגנת לשוטרות בפרט ולנשים בכלל".