שופט בית המשפט העליון,
מני מזוז, צריך היה לגלות לצדדים בעתירה שנדונה בפניו, כי בתו, יעל מזוז-הרפז, היא עובדת בכירה במשרד הרווחה - אחד המשיבים באותה עתירה. כך קובע (9.7.20) נציב הביקורת על שופטים, השופט בדימוס
אורי שהם. באותה עת הייתה מזוז-הרפז ראש המטה של הממונה על זרוע העבודה, וכיום היא המנהלת הזמנית של האגף להכשרה מקצועית באותה זרוע.
מדובר בעתירה של ארגוני קו לעובד ומען, בנוגע לתאונות עבודה בענף הבנייה. שמונה מבין עשרת הסעדים שהתבקשו בעתירה, כוונו כלפי משרד הרווחה. היא הוגשה לפני שנתיים ופסק הדין ניתן לפני שנה וחצי. התלונה התבססה על פרסום בעיתון מעריב. שהם החליט לחקור את התלונה למרות שחלפה למעלה משנה מן האירוע - פרק הזמן הקבוע לעבודתו - וזאת בשל חשיבות נושא ניגוד העניינים של שופטים וחשיבותו הרבה לאמון הציבור במערכת.
מזוז השיב, שבתו לא הוזכרה בצורה כלשהי בעתירה ולא נגעה לפעולה כלשהי שלה, והפסיקה הייתה לרעת המשיבים. עוד אמר כי איש מן הצדדים לא ביקש לפסול אותה, והגשת התלונה אחרי זמן כה רב היא "חלק מהמסע הציבורי-תקשורתי נגד בית המשפט ושופטיו". לדבריו, הוא כלל לא ידע שבתו עוסקת בנושא תאונות העבודה - מעורבות שבאה לידי ביטוי בשולי מאמר אקדמי שפורסם רק לאחר מתן פסק הדין.
שהם אומר: "במצב דברים מעין זה, גם אם סבר השופט ובצדק, כי קשר זה אינו מצדיק את פסלותו מלדון בתיק, הרי שבשל חובת הגילוי הנאות, טוב היה עושה השופט לו היה מודיע לצדדים בתחילת הדיון כי בתו היא עובדת בכירה במשרד. כפי שנכתב בחוות הדעת דלעיל [של הנציב הקודם,
אליעזר ריבלין]: 'אם יש ספק - אין ספק, וחובת הגילוי מתקיימת'. לכך יש להוסיף, כי גילוי נאות אינו מעורר, בדרך כלל, בקשת פסילה והוא מתקבל בהבנה, ואילו גילוי בדיעבד, לאחר שניתנה החלטה בתיק, עלול לעורר חששות ותהיות בלב הצדדים.
שהם מזכיר את דבריו לפני מספר חודשים: "אמון הציבור במערכת המשפטית, הינו חיוני ומדובר בנשמת אפו של שלטון החוק ושל הדמוקרטיה בישראל". הוא מוסיף: "דברים אלו יפים שבעתיים בתקופה מורכבת זו שבה מערכת המשפט נמצאת תחת זכוכית מגדלת בכל החלטה ופסיקה, וביתר שאת, עת מדובר בהחלטותיהם של שופטי בית המשפט העליון הנתונות, מטבע הדברים, לתשומת לב וביקורת רבה יותר. כשם שפסיקותיהם של שופטי בית המשפט העליון מהוות נר לרגלי השופטים בערכאות דלמטה, כך גם באשר להחלטותיהם ולאופן ניהול ההליכים עצמם".
