בישיבות שמקיימים לאחרונה אנשי ידיעות אחרונות עם בכירים בתחום הפרסום, מוסר אותו מקור, נעשה שימוש בדימוי המשווה את חלוקת "ישראל היום" לחלוקת חטיפי במבה חינם,
דימוי שצוטט ב"דה-מרקר" על-ידי אופיר בר-זהר כעמדת "בכיר בקבוצת 'ידיעות אחרונות'". לדבריו, נציגי ידיעות אחרונות טוענים כי "בשלב מסוים ל'ישראל היום' ייגמר הכסף", משום שאין לו מודל עסקי, זאת בניסיון לשכנע את הפרסומאים לשמור דווקא עם ידיעות אחרונות על קשר טוב.
הגורם מוסיף וטוען, כי אנשי ההנהלה המסחרית של ידיעות אחרונות מציעים למפרסמים עסקות שנתיות במטרה לחסום את המתחרים, תוך דרישה לבלעדיות או לנתח מסוים מתקציב העיתונות של המפרסם. לדבריו, הסכמים המעגנים נתח מסוים מעוגת הפרסום במדיה מקובלים בערוצי הטלוויזיה, שם מתחרות ביניהן הזכייניות מתוך יחסי כוחות שווים, ולא בשוק העיתונות המודפסת. "'ידיעות'", הוא אומר, "היה עד עכשיו המלך הבודד, ועכשיו הוא יצטרך לחיות בדואופול".
אותו גורם מוסיף, כי חל שינוי בטווח המחירים שמציעים למפרסמים בידיעות אחרונות. "ב'ידיעות' מוכנים להתגמש היום יותר מפעם כדי להתחרות במחירים של 'ישראל היום'. אם פעם היה מאוד קשה לנהל משא-ומתן ב'ידיעות אחרונות', היום יותר קל".
גורם אחר, בעל עמדה בכירה באחת מחברות רכש המדיה, טוען לעומת זאת כי אין שינוי ממשי בתעריפים שגובים בידיעות אחרונות. "אני לא הרגשתי שיש שם התרגשות", הוא אומר. "נכון שב'ידיעות אחרונות' מתייחסים ל'ישראל היום'. זה לא שהוא לא שחקן מבחינתם, אבל אני לא מרגיש שבגללו משפרים מחירים או נעשים יותר גמישים. יחסית לתפוצה שלו, כפי שהיא משתקפת בסקר TGI, המחירים של 'ישראל היום' מאוד נמוכים, כך שיש פה סוג של סכנה ל'ידיעות אחרונות', אבל לקוחות שמפרסמים באופן קבוע ב'ידיעות אחרונות' ויודעים מה זה עושה להם בקופה לא יוותרו על הפרסום".
לדבריו, המפרסמים הקבועים בידיעות אחרונות יכולים להרשות לעצמם לפרסם מדי פעם מודעה גם ב"ישראל היום" כדי לבדוק את התגובה בשוק, וזאת משום שהמחירים הנמוכים של הפרסום בעיתון זה אינם גורעים מתקציבי הפרסום שלהם במידה משמעותית. "אף אחד עוד לא עשה עדיין תפנית חדה", הוא קובע.
לדברי אותו גורם, גמישות יחסית שבכל זאת ניכרת במחירי הפרסום בידיעות אחרונות אינה מגמה חדשה מהשבועות האחרונים, אלא תופעה שצצה בשנים האחרונות, ונובעת מהתמודדויות מול זירות פרסום חדשות ולא מהשקת גליון סוף-השבוע של "ישראל היום". "פעם מחיר המחירון היה המחיר", הוא אומר, אך בשנים האחרונות העיתון פתוח יותר למשא-ומתן.
עבור כמה מהמפרסמים, מסביר בכיר אחר מעולם הפרסום המקומי, "ישראל היום" אינו יכול להיות תחליף לידיעות אחרונות, וזאת בגלל קהל היעד ותדמית העיתון, שאינם חופפים בשני העיתונים. "מי שרוצה לפרסם בעיתונות, ויש לו כסף, עדיין ילך קודם כל ל'ידיעות אחרונות'". לדבריו, יש להבדיל בין קמפיינים של מכירה של נופשונים או משקאות קלים, למשל, ובין קמפיינים תדמיתיים למוצרי יוקרה כגון מכוניות. בעוד שהראשונים עשויים להשתלב בהצלחה ב"ישראל היום", האחרונים אינם מתאימים לפרסום בו. "בגלל זה אני לא רואה את 'ישראל היום' כמהפכה", הוא מסביר. "זו אולי מהפכה לקהלים מסוימים - לסטודנטים או למסעודה מבאר-שבע או לנהגי מוניות שמקבלים את זה חינם וזה חוסך להם כמה גרושים".
אז בידיעות אחרונות יכולים להמשיך בעסקים כרגיל?
"ראית שנוני מוזס נבחר למס' 2 ברשימה של מגזין 'פירמה' לאנשי התקשורת החזקים? זה לא סתם שהוא מס' 2. הוא מס' 2 כי הוא יודע לקרוא מהלכים בשוק, ובלשון שפת הרחוב, הוא לא פראייר. בוודאי שב'ידיעות אחרונות' לא יושבים עם רגליים למעלה על השולחן ושותים סנגריה. אתה יכול להיות בטוח שהאנשים האלה עסוקים בזה לא מאתמול וגם לא משלשום. הם עסוקים בנושא החינמונים עוד לפני שהושק חינמון בארץ, כי אלה אנשים שנמצאים בעובי הקורה ורואים מה קורה בעולם והם תמיד כמה שנים קדימה. אם הם לא עושים מהלך, זה לא כי הם לא יכולים או שהם לא יודעים, אלא כי הם יודעים ויכולים והחליטו לא לעשות את זה בינתיים".
מה ידיעות אחרונות יכולים לעשות כדי להתמודד עם האתגר החדש?
"הם יכולים לעשות הכל, במסגרת החוק. צריך לזכור גם שבשוק שלנו יש חשיבות מאוד גדולה לצוות המסחרי של גופי המדיה. יש בסך-הכל חמש חברות מדיה גדולות בארץ. זה שוק די ריכוזי והקשרים בו נעשו לאורך זמן. 'ידיעות אחרונות' נמצא פה כבר עשרות שנים ויש קשרים מורכבים, לחיוב דווקא, בין חברות המדיה ל'ידיעות'".
