חוות הדעת לוקה בחסר וקשה להעניק לה משקל של ממש. כך אומר (יום ג', 11.8.20) שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל, על חוות דעת מטעם ההגנה שהגיש הקרדיולוג הבכיר פרופ' בוריס שטרסברג.
שטרסברג הוא המנהל הרפואי של מלון ההחלמה טופ בילינסון, לשעבר מנהל היחידה לקוצבי לב בבית החולים בילינסון ומנהל היחידה להפרעות קצב הלב, אלקטרופיזיולוגיה וקוצבים במרכז הרפואי רבין. הוא גם פרופסור מן המניין בסגל הקליני של אוניברסיטת תל אביב. חוות דעתו נועדה לתמוך בבקשתו של מורשע בעבירות מין לחזור בו מהודאתו ולקיים את משפטו במלואו.
המערער ומורשע נוסף ביצעו באוגוסט 2018 עבירות מין צעירה, אשר סיפרה להם שהיא סובלת מ"סינקופה ואזו-ואגאלית" - תסמונת הגורמת לאיבוד הכרה חולף. היא החלה להרגיש ברע ואמרה לשניים להזמין אמבולנס אם תתעלף, אך כאשר הדבר אירע כעבור מספר דקות - הם ניצלו את אובדן הכרתה כדי לאנוס אותה (המערער) ולבצע בה מעשה מגונה (המורשע הנוסף). הראשון נדון לחמש שנות מאסר, והשני - ל-18 חודשי מאסר.
בבקשתו לחזור בו מהודאתו העלה המערער טענות בדבר כשלים בייצוגו, אשר נדחו בידי הנדל. הוא גם הציג חוות דעת של שטרסברג, לפיה מצבה הרפואי של המתלוננת איננו תואם לסינקופה ואזו-ואגאלית. עוד קבע שטרסברג, כי גם אילו המתלוננת סובלת מתסמונת זו, הרי שסינקופה מתאפיינת באיבוד הכרה לפרקי זמן קצרים בלבד, ולכן בלתי אפשרי שהשניים יבצעו בה אקט מיני בפרק הזמן שבו הייתה חסרת הכרה.
בדחותו את חוות הדעת' אומר הנדל כי השניים הודו במפורש שאובדן ההכרה היה לדקות אחדות בלבד - דהיינו פרק זמן קצר. הוא מוסיף בשאלה רטורית: "עיון בחוות הדעת מלמד כי המומחה סבור שפרק זמן קצר איננו מאפשר ביצוע אקט מיני על-ידי השניים, כפי שתואר. האם תחום זה, שנדמה כי שייך לרפואה משפטית, הינו במומחיות של המומחה?". הנדל מדגיש: "מסקנתו של המומחה מבוססת אך על חומר רפואי אשר נמסר לנותן חוות הדעת, ולא על סמך בדיקה של המתלוננת".
הנדל מסכם: "צר לי לומר כי חוות הדעת לוקה בחסר. אינני מתעלם מהשיקולים המעשיים שהקשו על המערער לקבל חוות הדעת. מוכן אני אף להסתפק בחוות דעת חלקית, במקרה זה, אך עצם ההנמקה - ולו באופן ראשוני וכללי - איננה בנמצא. המומחה קובע מסקנות מבלי להסביר את הבסיס להן, ומכאן הקושי, אף בשלב זה, להעניק לחוות הדעת משקל של ממש. צדק, אפוא, בית משפט קמא בקובעו כי לא הוברר כיצד יש בחוות הדעת הרפואית לשנות את המצב הראייתי שהביא את מערער 1 להודות במסגרת הסדר הטיעון".
הנדל דחה גם את ערעוריהם של השניים על חומרת עונשיהם. "המערערים ראו במתלוננת כלי לסיפוק צרכם. הם התייחסו אליה כחפץ נטול רצון, עקב הימצאותה בחוסר הכרה או בהכרה חלקית. ממד הניצול והפגיעה בכבודה רב מאוד. המערערים לא הפגינו כל חמלה כלפי מצב המתלוננת, וחדלו ממעשיהם אך בשל החשש שתתעורר ומעשיהם ייחשפו", הוא אומר. השופטים יעל וילנר ועופר גרוסקופף הסכימו עם הנדל. את המערערים ייצגו עוה"ד דוד ונטורה ונועה זעירא, ואת המדינה - עו"ד מורן פולמן.
