מאז קום המדינה ועד ימינו, היוו ציבורים וסקטורים שלמים ניגודים ומריבות אין קץ בנושאים שעומדים ברומו של עולם. כך נושא גיוס בחורי ישיבה, פטור בנות מצה"ל ועוד - אלה המספקים פרנסה לרבים בתוכנו.
הטענה כי קיימת בדלנות מצד הציבור החרדי, בעיקר כלפי הציבור הנקרא חילוני, עמדה בראש הטענות של הציבור החילוני. כאילו "מה לכם כי תבקשו זכויות, כאשר אינכם כאלה בשאר הנושאים, אז מדוע שנעתר לכם בנושאים כאלה ואחרים"?!..., אמרו.
והינה משהו קרה בשנים האחרונות. מבצבצים להם דמויות שלא חזינו וראינו אותם בכל מערכות חיינו ובמישורים מגוונים ורבים. עורכי דין, רואי חשבון, היי-טק, מנהלים בכירים בחברות מצליחות ומובילות ועוד. תופעה שלכאורה הייתה צריכה לשמח ולעודד את הציבור בישראל, ולא היא! מה שהמציאות מראה היא כמעט התעלמות ואי פרגון מסיבות לא ענייניות, שהרי המדובר בקבוצה מוכשרת שהוכיחה את עצמה מאוד בתחומם, גברים ונשים, שכל "חטאם" היא דתם ואמונתם כאנשים חרדים לדבר ה', והיו אלה מודרנים ככל שיהיו.
דווקא בנושא כה מהותי בחיינו, קוראים הטעויות הטרגיות ביותר. כוונתי לנושא השוויון בין כל אזרחי המדינה. דוקטרינה זו צריכה להיות קיימת גם כאשר קיימות גישות שונות ומהותיות בציבוריות הישראלית, ללא כל קשר לגזע, דת ומין.
נושא השוויון נוגעת ביסודות החברה והציבוריות הישראלית בכלל, ומאבני היסוד באשיות חברה מתוקנת, מוסרית וערכית המרימה את דגל השוויוניות ללא אפליה של גזע ומין. כזאת הייתה הנחת היסוד של מדינת ישראל, כפי שבאה לידי ביטוי במגילת העצמאות (ה' באייר תש"ח), "מדינת ישראל תהא מושתתת על יסודות השוויון בין כל אזרחיה בלא הבדל דת, גזע או מין". יסוד זה, עליה הושתתו ערכי המדינה ובניינה, התחזקה וקבלה חיזוק של קביעה משפטית מוסמכת וכעקרון על, עליה הושתתו ערכי המשפט הבאים אחריה לאלפים ולרבבות, וכדברי השופט אהרן ברק:
"אין לראות בפסקה זו מתוך הכרזת העצמאות, הצהרת כוונות בלבד, או חזון לעתיד לבא, אלא גם ואולי בעיקר - קביעה משפטית מוסמכת, באשר למהותה של ישראל, כמדינת חוק דמוקרטית. ואכן בראשית שנות ה-60 קבע בית המשפט כי את העקרונות שבהכרזת העצמאות חייבת כל מדינה להניח נר לרגליה"... (השופט א. ברק, מתוך פרשנות למגילה, "שלטון החוק ועליונות המשפט").
הנשיא אהרן ברק אף הגדיל וטבע כי עקרון השוויון כלול בזכויות המוגנות בחוקי היסוד:
"...עמדתי העקרונית הינה, כי השוויון מהווה זכות בעלת מעמד חוקתי (ראו א' ברק, פרשנות במשפט 423 (כרך שלישי, 1994). היא נכללת בזכות לכבוד. אכן, עקרון השוויון נגזר מכבוד האדם וקשור עימו קשר בל יינתק (ראו: קרפ, 'חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו - ביוגרפיה של מאבקי כוח', משפט וממשל א 1993) 352 ,523)...".
הגדרה יפה נתן לה, והעמידה כמגדלור לעולם החי והמשפט, כבוד השופט חשין:
"על-אף השינוי שחל בחיינו בנושא חשוב ובסיסי זה, בפסיקה, בחקיקה, "הכל מסכימים כי עקרון השוויון - כנגזר מעקרון הצדק והיושר - טבוע עמוק בלב כל אוהבי-טוב, והוא ראשון במלכות בין עקרונות-פרשנות של חוקים".
לאור דברינו, לכאורה נראה הכל יפה וברור. עד למציאות המרה. עליה ניתן לומר, כי היא רחוקה כרחוק מזרח ממערב, וכרחוק השמש מהירח, מהערך כערך עליון ועד למציאות כפי שהיא מתבטאת בשטח.
