בג"ץ דחה (יום ד', 19.8.20) עתירה נגד השימוש שעושה המשטרה ב"בואש" לפיזור הפגנות של חרדים, לאחר שהמשטרה שינתה במהלך הדיונים בה את נהליה בנושא. השופטים מותחים ביקורת על השימוש בכלי זה, דורשים מהמשטרה למעט בו ומזהירים שהם עשויים להתערב אם תחרוג מכלליה.
ה"בואש" הוא נוזל בעל ריח חריף ומצחין, אותו יורה המשטרה ממכונת התזה המותקנת על משאית (מכת"זית). העותרים - ארבע מבני העדה החרדית - טענו, כי הריח של ה"בואש" דבק לאורך זמן במי שהוא מופעל נגדו, והחשיפה אליו גורמת לבחילה, סחרחורת וסיכונים בריאותיים. לדבריהם, שיגור הנוזל מן המכת"זית אינו מדויק ועלול לגרום נזק גם למי ששוהים בסביבה. המשטרה טענה לפני שנתיים, כאשר הוגשה העתירה, שאין מקום להתערבות בפעילותה, וכי ה"בואש" מייתר את השימוש באמצעים חמורים יותר.
בג"ץ קיים בשנתיים האחרונות שלושה דיונים בעתירה, והשופטת ענת ברון אומרת: "העתירה והראיות שצורפו לה הציגו תמונת מצב מטרידה בנוגע לשימוש בבואש כאמצעי לפיזור הפגנות. בפרט, נראה היה שיש קושי בכך שהמשטרה מתיזה בואש ברחובות מגורים צרים וצפופי אוכלוסין, באופן שעלול להסב נזק משמעותי לגורמים שאינם מעורבים כלל בהפגנה. נוסף על כך, מהסרטונים שהוגשו לבית המשפט דומה היה כי על פניו ישנם מקרים שבהם השימוש בבואש חרג מן הנהלים, למשל מבחינת זווית וכיוון ההתזה".
ביוני אשתקד הורה בג"ץ למשטרה לספק הבהרות, ובתשובה לכך היא ביצעה עבודת מטה ולפני מספר שבועות הגישה לבית המשפט את הנהלים המעודכנים לשימוש ב"בואש". על-פי נהלים אלה, הפעלת הבואש בשטח בנוי וצפוף תיעשה "רק לאחר שנשקלו ההשפעות של הפעלתו על אוכלוסייה תמימה והנזק הסביבתי שעלול להיגרם". קודם שייעשה שימוש בבואש, על בעל הסמכות לשקול ולאזן בין "רוחב הציר, חיוניות הציר, מאפייני המקום, מאפייני סביבה שעלולה להינזק, היקף הפרת הסדר, חומרתה ומִשְכָהּ, והאמצעים החלופיים העומדים לרשות מפקד האירוע לטיפול בהפרת הסדר".
הנוהל החדש כולל הוראות חדשות נוספות, שלדברי ברון "מגבילות ומצמצמות את השימוש בבואש, לצד מגבלות קודמות שנותרו בעינן. כך למשל, נקבעה הוראה חדשה שמגדירה את המרחק המינימלי שממנו ככלל לא תתבצע התזה ישירה לעבר גופו של אדם; כן נקבע בנוהל, כי יש להימנע ככל הניתן מהתזה לעבר מבנים, גגות ומרפסות; ונוספה הוראה שלפיה אין לבצע שימוש בנוזל בואש לתוך מבנים סגורים".
ברון מדגישה: "למשטרה מוקנים אמצעים שונים לפיזור הפרות סדר, ואין חולק כי הבואש הוא אמצעי דרסטי (גם אם לא הקיצוני ביותר), שכן מדובר בחומר הנושא ריח חזק וחריף, שדבק במי שנפגע ממנו למשך זמן לא מבוטל, והחשיפה אליו מלווה בתופעות לוואי פיזיות שלפי הנטען עלולות להתפתח אף לסיכונים בריאותיים. בשים לב לכך, השימוש בבואש יכול שיישקל רק כאשר עסקינן בהפרות סדר אלימות וחמורות, בהעדר ברירה אחרת, ובכל מקרה באופן מצומצם ומידתי - בהתאם להוראות הנהלים בנושא".
בהמשך חוזרת ברון ואומרת: "יש לשוב ולהדגיש, כי פיזור הפגנה חותר תחת זכות היסוד העומדת לאזרח או לקבוצה להביע את מחאתם. לכן שומה על המשטרה לעשות שימוש מאופק ומרוסן בסמכויות שהוקנו לה לצורך מניעת הפרות סדר קשות; וזאת רק מקום שבו לא עומדת לה אלטרנטיבה אחרת ובהתאם לנהלים. כך במיוחד כאשר עסקינן בשימוש באמצעים דרסטיים, כדוגמת נוזל בואש - וחזקה על המשטרה כי תפנה לאמצעי זה לאחר שהפעילה את שיקול דעתה בכובד ראש, ותעשה שימוש בבואש רק בלית ברירה ובכל מקרה בצורה מושכלת, באחריות ובזהירות המתחייבת. ויוזכר כי שיקול דעתה של המשטרה, כמו גם אופן הפעלת האמצעים, נתונים לביקורת שיפוטית".
השופט יוסף אלרון מותח ביקורת נוקבת על השימוש בבואש כפי שהוצג לבג"ץ: מן הסרטונים נוצר הרושם, כי "לפחות בחלק מהמקרים, נעשה שימוש מכוון בנוזל מסוג בואש והותזו נוזלים בעוצמה רבה באמצעות מכת"ז כלפי ראשיהם של מפגינים מטווח קצר, באופן אשר אין חולק כי מסכן את בריאותם. זאת, לעיתים אף כאשר המפגינים אינם חוסמים עוד כביש כלשהו ודומה כי לא נשקפת מהם כל סכנה לסדר הציבורי. במקרים אחרים הותז נוזל בעוצמה לכל עבר, תוך סיכון לפגיעה בעוברי אורח, ובכללם ילדים ותינוקות, אשר לא הייתה להם כל נגיעה לאירוע".
אלרון מצטט עדויות על פגיעות קשות של הבואש בבני הזוג בשנות ה-60 לחייהם, בצעירה שנזקקה לניתוח ובילד בן 12. "אם יש אמת בתיאורים אלו, הרי שיש בכך כדי לעורר תהיות קשות באשר לשאלה אם המשטרה אכן מקפידה על נהליה - ובפרט, אם הופעל שיקול דעת מספק באשר לאופן השימוש במכת"ז. לנוכח הפגיעות החמורות שעלולות להיגרם כתוצאה מהתזת נוזלים בעוצמה באמצעות מכת"ז - ובפרט כתוצאה מהתזת נוזל מסוג בואש באמצעותו - מן הראוי שהשימוש באמצעי זה יהיה תוך הקפדה יתרה על הנהלים שנקבעו והוצגו בפנינו".
הנשיאה אסתר חיות מסכימה עם ברון, כי "במצב הדברים הנוכחי אין מקום להוסיף ולברר את העתירה; כי בעידכון הנהלים ותיקונם יש משום מענה לטענות שהעלו העותרים; וכי המבחן יהיה ביישומם. כמו-כן, שמורה לכל מי שטוען לפגיעה כתוצאה מהשימוש באמצעי זה או בכל אמצעי אחר לפיזור הפגנות, הזכות לנקוט הליכים פרטניים בגין פגיעתו".
בג"ץ דחה את העתירה משום שמיצתה את עצמה לאור הנהלים החדשים וחייב את המדינה בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל. העתירה הוגשה בידי שמואל קרויס, ישראל מנדלסון, בנימין מייקל ואשר בן-שעיה, אשר יוצגו בידי עו"ד יובל יועז. את המשטרה ייצגה עו"ד הדס ערן.
