אני אומנם שרוף כבר. כולם יודעים את דעותיי הבלתי הולמות, ואפילו לתפקיד ימני מחמד לא אצלח, משום שאינני מתנחלת עטוית שביס המדברת במבטא אמריקני מאנפף. אבל זה לא אומר שגם אתה, ידידי העיתונאי המתחיל חייב לחוות את מר גורלי. עתידך לפניך. הנה כמה עצות שיעזרו לך לשרוד בעולם העיתונות האמיתי.
הכלל הראשון נוגע לנושאים שאותם ראוי לפרסם, לעומת נושאים שלא יצאו לאוויר העולם, ואם אין ברירה יש להצניע אותם באותיות קטנות בתחתית אחד העמודים הפנימיים בעיתונות הכתובה. בטלוויזיה אין בכלל מה להזכיר אותם. למשל, אם אירן מפרה בגלוי את כול האיסורים בנושא הגרעין, בלית ברירה נפרסם זאת בעמוד פנימי. כך גם לגבי הידיעה שממשלת לבנון החליטה להפר את החלטת האו"ם 1701 בפרהסיה. ידיעות המציגות באור מגוחך את המדענים שטוענים שקיימת התחממות גלובלית כלל לא יגיעו לידיעת הציבור בישראל. לעומת זאת, אם מתנחלת יורקת על ערביה, זה נושא שראוי לדון בו בהרחבה בכותרות הראשיות. אגב, שלא יעלה על דעתך בכלל לנסות לברר מה עשתה הערבייה למתנחלת לפני כן.
שים לב שהשתמשתי במילת המפתח 'מתנחלת'.
אל תתבלבל, לא מדובר ביוצאת חיל הנח"ל, היא גם לא חייבת להיות מהיאחזות ביהודה ושומרון (ואוי לך אם תשתמש בצמד המילים יהודה ושומרון). הגיע הזמן שתסגל לעצמך את אוצר המושגים שיעזרו לך לשרוד. מתנחל הוא כינוי שתמיד יוצמד לכול אדם חובש כיפה סרוגה ו/או בעל דעות ימניות שניתן לייחס לו התנהגות או התבטאות שלילית, גם אם בפועל הוא לא עשה או אמר שום דבר רע. אם לא ניתן לייחס לו שום התנהגות או התבטאות שלילית, ובמיוחד אם הוא עשה מעשה חיובי, כמו למשל הצלת חיים וכו', או הוא עצמו נפגע על-ידי איש שמאל או ערבי, אין צורך שתדע איזה כינוי מתאים לו, מאחר שהידיעה ממילא לא תפורסם.
בכלל, חשוב שתדע, אנחנו לא סתם קוראים לו מתנחל, פשוט לאנשים כאלה אין שם פרטי ושם משפחה, וגם אם תשמע בטעות מישהו פונה אליו בשם, חבל שתטריח את עצמך לשים לב לזה. שמות, משפחות, תארים ורגשות יש רק לאנשי שמאל ולערבים.
אם תוטל עליך אי פעם המשימה הבלתי הגיונית - לדווח על פשע של ערבי. נגיד אחד שהרג במכות יהודי, או הטריד מינית או אנס יהודיות, או אם ייצא לך לדווח על פעיל שמאל שרצח את בתו. חשוב שתזכור שמדובר ב"צעיר", או ב"אזרח" או ב"אדם" מן היישוב. אין לו שום שייכות לאומית או פוליטית. יש לו רגשות ומניעים וכדאי להדגיש בכותרת את הדברים שהוא אמר להגנתו. אין אפשרות אפילו קלושה ביותר שמדובר בפשע על-רקע לאומני, ותוציא לך ולמאזיניך את הרעיון הזה מהראש. לעומת זאת, אם אדם בלתי שפוי פוגע בערבי, ויש אפשרות שהוא לפעמים חובש כיפה, דע לך שמדובר במתנחל (ע"ע), שעשה זאת מסיבות של קיצוניות לאומנית, וחשוב להזכיר בהזדמנות זו את רצח רבין.
אין דבר כזה טרוריסטים או מחבלים, יש רק פעילי חמאס ומדובר באנשים שיש לראיין אותם בכבוד רב, ולהפיץ את עמדותיהם בלי כול פקפוק. שאלות נבזיות אפשר להציג רק לפוליטיקאים שממוקמים ימינה ממרץ, ואם הם אומרים דברים של טעם, יש לשסע אותם בצעקות, ולהבא לחפש מישהו פחות פיקח לשימוש בתור עלה תאנה של איזון.
אנשים שזורקים סלעים על חיילי צה"ל ומשמר הגבול והורסים גדרות הם מפגינים שיש לכבד את זכותם להבעה. אם אחד החיילים או שוטרי מג"ב נפגע כתוצאה מכך, זה נושא ששייך לסוג הידיעות שלא ראויות לפרסום עליה דיברנו לעיל. כך גם חסימת כבישים ראשיים על-ידי חבריכם למערכת, רק משום שיהיה עליהם לשלם עוד כמה עשרות שקלים כדי לבטח את האופנוע שלהם שעלה להם כמה עשרות אלפי שקלים, היא מחאה צודקת, בעוד שאם את אותה פעולה יבצעו אנשים שעומדים לאבד את ביתם ואת פרנסתם, זו סכנה לדמוקרטיה. נו זה ברור, הם הרי מתנחלים.
אם חשבת שחוקים והחלטות בית משפט, תמיד יש לכבד, כדאי שתחשוב שנית. אפילו כשמדובר בבג"צ, גם הם בני אדם שיכולים לטעות, ולשם כך קיימים העיתונאים שאינם טועים. עובדה, מעולם לא נכתבה כותרת שתטען אחרת. אז ככה - כשבית המשפט מזכה איש ימין, או חייל (או מקבל תביעה של איש ימין), לנצח יש להזכיר במה הוא הואשם, ואת סיבת הזיכוי יש תמיד לציין כטענתו בלבד, ולהמשיך להטיל בה ספק. כשבית המשפט מאשר הפגנה של אנשי ימין זו תמיד טעות. אם ערבי נמצא אשם ברצח יהודים, תמיד נוכל לעשות עליו כתבת פרופיל רחבת היקף שתציג אותו כאדם חביב, שואף שלום, שרק רוצה לעשות טוב לאנושות. כשהורסים בית של ערבי שבנה על אדמה שלא שייכת לו (לתשומת לבך, יש לקרוא לזה סתם בניה בלתי חוקית), או כשמפנים ערבים שפלשו לבית של יהודים, בצו בית משפט, זו פעילות אלימה הפוגעת בסיכויים לשלום, לעומת זאת כשמפנים בניה בלתי מאושרת בצו של מפקד צבאי, זו אכיפת החוק.
עיתונאי מתחיל יקר, הבאתי לך את הכללים על קצה המזלג. אני משוכנע שבדרך האינדוקציה תוכל לגלות את שאר הכללים בעצמך. אל תשכח, אם תפעל לפי הכללים, הכוח בידך. כולו, ואין לו גבולות. לך בכוחך זה.
