בית המשפט העליון קבע (יום ה', 27.8.20) באופן עקרוני, כי ניתן לאמץ את עקרון תקנת השוק באופן שיכשיר בעתיד בנייה ישראלית בלתי חוקית ביהודה ובשומרון. באופן נקודתי קבע בית המשפט, כי הבנייה הלא-חוקית ביישוב ביישוב מצפה כרמים שבמועצה האזורית בנימין אינה עומדת בתנאים הנדרשים, ובשל כך יש לעצור מיד את הבנייה במקום ולפנות בתוף שלוש שנים מבנים שכבר נבנו במקום. זאת, תוך הנחיה למדינה להקצות קרקע חלופית עבור התושבים. מצפה כרמים נבנה ברובו מחוץ לשטח שהמדינה תפסה, אך בתוך שטח התוכנית של כוכב השחר.
סעיף 5 של הצו בדבר רכוש ממשלתי הרלוונטי לעסקות נדל"ן ביהודה ובשומרון קובע: "כל עסקה שנעשתה
בתום לב בין הממונה ובין אדם אחר, בכל נכס שהממונה חשבו בשעת העסקה כרכוש ממשלתי, לא תיפסל ותעמוד בתוקפה". על-פי חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה,
אביחי מנדלבליט, ניתן להסתמך על הסעיף הזה ולאמצו במקביל לתקנת השוק (בחוק הישראלי) שנועדה להעניק ביטחון למבצעי עסקות נדל"ן.
בית המשפט העליון, בהרכבו הבכיר ביותר - הנשיאה
אסתר חיות, המשנה לנשיאה
חנן מלצר והשופט
ניל הנדל - קיבל באופן עקרוני פה אחד את רוב עמדתו של מנדלבליט. חיות קובעת, כי ניתן לראות בסעיף 5 מעין תקנת שוק, עד לסיום הממשל הצבאי ביהודה ובשומרון, ותוך שלא מתבצע רישום זכויות על הנכס. עם זאת קבע בדעת רוב של חיות ומלצר, כי במקרה הספציפי של מצפה כרמים לא ניתן להחיל את עקרון תקנת השוק, שכן הממונה על הרכוש הממשלתי ביהודה ובשומרון לא צלח את מבחן תום הלב בשל התעלמותו מסימני האזהרה ומהעובדה שמדובר בקרקע פלשתינית פרטית.
"הממונה על הרכוש הממשלתי באזור יהודה ושומרון – כמעביר הזכות ב
מקרקעין – לא צלח את מבחן תום הלב, משום שעצם את עיניו מלראות את סימני האזהרה המרובים שהיו בפניו לאורך שנים רבות, ובכלל זה העובדה שהיישוב הוקם על מקרקעין מוסדרים הרשומים בבעלות פרטית של פלשתינים", קבעו חיות ומלצר בדעת הרוב. עוד קבע בית המשפט, כי גם ההסתדרות הציונית – רוכשת הזכות במצפה כרמים אשר השתתפה בתכנון ההנחיות החלות על השטח - אינה עומדת בדרישת תום הלב.
על כן, הורה בית המשפט על הפסקת כל פעילות בנייה והכשרת קרקע בחלקות אלו שבשטח הכפר דיר ג'ריר, על מניעת הקמת מבנים בלתי חוקיים במקום ועל פינויים של המבנים הקיימים המצויים בחלקות שעמדו במוקד הדיון ואשר נבנו שלא כדין. בית המשפט הדגיש, כי חלק גדול מהאחריות לתוצאה הקשה והכואבת מבחינת תושבי מצפה כרמים מוטל על המדינה ועל התנהלות הגורמים הרלוונטיים בה, הן בזמן אמת והן במהלך ניהול ההליכים השונים בעניין מצפה כרמים בבית המשפט.
בנסיבות אלה הורה בית המשפט, כי פינוי המבנים יתבצע רק לאחר שיימצא למחזיקים, בתוך 36 חודשים מיום מתן פסק הדין, מענה חלופי ראוי והולם בדרך של הקצאת קרקע חלופית על אדמות מדינה והקמת מבנים חליפיים או העתקת המבנים הקיימים לקרקע החלופית. בכך קיבלו חיות ומלצר את ערעורם של בעלי האדמות על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט
ארנון דראל) ולפיו הממונה פעל בתום לב. מדובר בארבעה מבין 16 מבני הקבע ובכל 35 המבנים היבילים של היישוב, כך שהמשמעות בפועל היא פינויו של כולו.
הנדל, בדעת המיעוט, סבר, כי ניתן להחיל גם במקרה זה את תקנת השוק ואת דרישת תום הלב. זאת, משום שיש לפרש את הדרישה לתום לב על-פי לשונו ותכליתו של סעיף 5 לצו, תוך הכרה בכך שהממונה ממלא תפקיד על-פי דין.
