שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע,
יעל אנגלברג-שהם, חייבה את ההסתדרות בהוצאות בסכום חריג של 300,000 שקל, לאחר שדחתה תביעה בסך 15 מיליון שקל שהגישה נגד חברת סודהסטרים. ההסתדרות טענה שהנהלת החברה פגעה בהתארגנות עובדיה, אך אנגלברג-שהם מצאה פגמים משמעותיים בהתנהלות ההסתדרות ומתחה עליה ביקורת קשה.
בין היתר מעלה פסק הדין (3.9.20), כי רוני ברקוביץ, אותו העמידה ההסתדרות בראש הוועד במפעל בנובמבר 2016, הורשע בעבר באחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, בנהיגה ללא רישיון, בעבירות מרמה ובעבירות מע"מ, ואף ריצה עונשי מאסר - וההסתדרות העלימה מידע זה מן העובדים; לטענתה היא עצמה לא ידעה זאת. יו"ר ההסתדרות במרחב הנגב,
מאיר בביוף, קרא לנקוט באלימות נגד ההנהלה והתבטא כלפיה בלשון גסה. אנגלברג-שהם קובעת, כי מאות מעובדי המפעל הפסיקו את חברותם בהסתדרות לא בשל לחצי ההנהלה, כפי שטענה ההסתדרות, אלא משום שאיבדו את אמונם בה לנוכח התנהלותה.
בתקופה בה עוסק פסק הדין (2017-2016) הייתה סודהסטרים בשליטת קרן פורטיסימו קפיטל ונוהלה בידי
דניאל בירנבאום. בשנת 2018 רכשה אותה פפסיקו ב-3.2 מיליארד דולר. המפעל שלה ממוקם ליד רהט והעסיק באותה עת 1,100 עובדים - ישראלים, עולים חדשים, בדואים, ערבים ופלשתינים. פסק הדין מתאר מאבק קשה סביב התארגנות העובדים, אשר כלל גם גילויי אלימות בין קבוצות יריבות שלהם. ההסתדרות תבעה כאמור 15 מיליון שקל - אחד הסכומים הגבוהים ביותר שנתבעו אי-פעם בישראל בטענה לפגיעה בהתארגנות. אך מפסק דינה של אנגלברג-שהם עולה, כי רוב הטענות העובדתיות של ההסתדרות היו חסרות יסוד.
יו"ר הוועד צפצף על המנהל
אנגלברג-שהם מצאה, כי רק שתי התבטאויות של מנהלים במפעל - כולל אחת של בירנבאום - היו בבחינת פגיעה פסולה בהתארגנות. הנהלת החברה הקפידה שלא להתערב, ואף נזפה במנהלים זוטרים שהתבטאו בצורה פסולה שלא על דעתה. לא הוכח שהיא יזמה את הקמתו של "ועד פנימי" או שהיא השתמשה בעובדים כלשהם לעידוד פעולה נגד ההתארגנות. ההנהלה אומנם שכרה את חברת האבטחה אביר באותה תקופה מתוחה, אך בניגוד לטענת ההסתדרות - הדבר נעשה כדי לשמור על הביטחון במפעל ולא כדי לפגוע בהתארגנות.
"במפעל התקיים שיח אלים אשר הביא לחשש של עובדים רבים. טענת המבקשת [ההסתדרות] שלפיה המשיבה [החברה] היא שקשרה בין האווירה האלימה לבין ההתארגנות לא נתמכה בכל ראיה שהיא. מהעדויות עולות התנהלויות בעייתיות של ראש הוועד [ברקוביץ] וההתארגנות אך לא מצאנו כל ראיה לכך שידה של המשיבה הייתה מעורבת בכך", ממשיכה אנגלברג-שהם. היא גם דוחה פרטנית את הטענות בדבר התנכלויות לחברי הוועד, מוכיחה שחלקם קודמו לאחר שהצטרפו להתארגנות, ומראה שההנהלה התייחסה אליהם דווקא במשנה זהירות.
על ברקוביץ אומרת אנגלברג-שהם, כי הוא "התנהל כרצונו מבלי שסבר כי עליו ליתן דין וחשבון לאיש". הוא נעדר מעבודתו פעמים רבות, בחר את זמני הפסקותיו כרצונו, "צפצף" בעזות מצח על מנהל המפעל, ונקט כלפי מנהליו, חבריו לעבודה ואנשים במפעל "בלשון בוטה, בקללות ובאמירות העולות כדי איומים". היא מדגישה: "היותו של עובד חבר בהתארגנות אינה משמשת חסינות אוטומטית והרשאה להתנהגויות לא הולמות". בית הדין התרשם, כי יש בסיס לטענת ההנהלה לפיה התנהלותו של ברקוביץ גרמה לתסיסה ואנרכיה במפעל.
אנגלברג-שהם מדגישה, כי ברקוביץ יכול היה להתמנות ליו"ר הוועד למרות עברו הפלילי, שכן אין המדובר בעבירות שיש עימן קלון. אולם הוא לא עמד בתנאי סף אחר - שנתיים עבודה בחברה - שכן הוותק שלו היה חמישה חודשים בלבד. אם היו מתקיימות בחירות, הוא לא יכול היה להיבחר אפילו לחבר ועד. "במינוי אדם שאינו כשיר להיבחר לוועד, חותרת המבקשת תחת תקנוניה שלה עצמה, מערערת את יציבות הוראות התקנון המהוות הסכם שבינה לבין חבריה ופוגעת בעובדים שאותם היא אמורה לייצג", ובכך נפל פגם בהתנהגותה.
ההסתדרות שידרה מסר אלים
"העובדה שהמבקשת בחרה להעמיד בראש הוועד מורשע בפלילים והתעקשה על הותרתו בתפקיד זה על-אף הסערה קמה סביב עניין זה ועל-רקע תפקודו הכללי של ברקוביץ כלפי העובדים, גרמה למורת רוח מצד העובדים ומעדויות שהובאו בפני בית הדין עלה בבירור שעובדים ביטלו את חברותם בהסתדרות מרצונם החופשי כתוצאה מהתנהגות נציגיהם", מוסיפה אנגלברג-שהם. "העובדים חשו כי הדרך שבה מנהלת ההסתדרות את ההתארגנות משדרת מסר אלים שפוגע בהם ובמקום עבודתם. העובדים טענו כי סיבות אלה והעובדה שהם נוכחו שההבטחות אינן אמת, וכי בראשם עומד מייצג שהם אינם יכולים להזדהות עם אישיותו ועם מה שהוא מייצג, הביאו אותם לפעול לביטול הצטרפותם ולמניעת כניסת ההסתדרות כנציגתם למפעל".
השביתה עליה הכריזה ההסתדרות בסודהסטרים במארס 2017, ואשר במסגרתה מנעה את כניסת ספקי המזון למפעל, הייתה גם היא נקודת שבר ביחסיה עם העובדים, נקבע בפסק הדין. "מדובר במפעל שבו עובדים מאות עובדים בעבודה פיזית וכחלק מתנאי עבודתם הם מקבלים ארוחות. פעילות ההסתדרות אשר גרמה במכוון ובמודע לכך שהעובדים לא יכלו לקבל את ארוחותיהם (ואשר לדברי גב' אלה מדינה, לגבי חלקם זו ארוחתם היחידה ביום), פגעה בעובדים וגרמה להם לחוש כי רווחתם אינה בראש מעייניה של ההסתדרות.
"יש להבחין בין חסימה שנועדה לפגוע במעסיק (שלגביה לעובדים אין אינטרס כלשהו ואיננו מכריעים בעניין חוקיותה) לבין פגיעה ישירה בעובדים אשר עשויה להצביע על כך שהם רק כלי בדרך למטרה. כעולה מהעדויות, מניעת כניסת המזון גרמה לעובדים רבים לשקול את חברותם ולבחון את דרך התנהלותה של המבקשת. במעשה זה, איבדה המבקשת למעשה את אמון העובדים". לאחר השביתה ביטלו מאות עובדים את חברותם בהסתדרות - אך היא לא טרחה להודיע על כך להנהלה, למרות שמשמעות הדבר הייתה שהיא הפסיקה להיות הארגון היציג.
"אולי מגיע קצת אלימות"
במאי 2017 אמר בביוף במסיבה אליה הוזמנו כל עובדי סודהסטרים: "ראש העיר שלכם [רהט] משגע אותי, כל יום שני טלפונים. בחיאת מאיר בחיאת מאיר, תיזהר תיזהר שלא יהיה אלימות שלא יהיה אלימות. אמרתי לו, תשמע טלאל, אני חושב שהחבר'ה של סודהסטרים חבר'ה חכמים, ואיש לא אלים, ואם תהיה אלימות אז זה באשמת ההנהלה, ולהנהלה כזאת אולי קצת מגיע קצת אלימות. לא הרבה. קצת". בעקבות זאת, הפסיקה ההנהלה את המו"מ עם ההסתדרות.
אנגלברג-שהם דוחה את הסבריה של ההסתדרות לאמירה זאת וקובעת: "חובה על המבקשת בהיותה נציגתם של העובדים, לרסן את העובדים ולהובילם בדרך נכונה ומבוקרת לביסוס ההתארגנות. המרצת העובדים בדרך שיש בה מקום לביטויי אלימות ואפילו רק 'קצת אלימות', היא דרך פסולה מעיקרה ושומטת את הבסיס ללגיטימיות של יציגות העובדים במקום העבודה. הרשות לארגן ולהתארגן אינה רשות לחולל אנרכיה במקום העבודה ואינה רשות להסית ולו ברמיזה או בעקיפין לפעילות אלימה". ההסתדרות כשלה בחובתה "להוביל את העובדים בחוכמה וברגישות תוך שמירה על מסגרת פעילות ברורה".
באותו אירוע אמר בביוף בשיחה פרטית עם כמה מהעובדים: "ההנהלה שלכם היא חרא של הנהלה... חרא של הנהלה, ממש... הם טיפשים גם כלפינו הם מתנהגים לא יפה, הם לא מבינים שאיתנו הם צריכים לחיות עוד הרבה שנים. גם איתי הם מתנהגים לא יפה. אני כתבתי להם, כתבתי להם מכתב כיסחתי להם את הצורה, נמאס לי כבר מכל המשחקים שלהם". בהתייחסו לבירנבאום אמר בביוף: "אנחנו נדאג להפיל לו את המניה [בבורסה בתל אביב] לרמה כזאת שהוא יפסיד הרבה כסף. זה בסוף אנחנו נעשה אם לא תהיה ברירה, אז הוא יצטרך להגיע לשביתה שנייה, השביתה השנייה לא תהיה חמישה ימים, השביתה השנייה תהיה חודש".
על התבטאות זאת אומרת אנגלברג-שהם: "האיום המפורש של מר בביוף שלפיו יפעל לפגיעה כספית במר בירנבאום, תוך פגיעה במניות המשיבה, ממשיכה את אותו הקו של נקיטה באלימות לפגיעה במעסיק ובבעלי המניות. דומה כי נשכחו מנציגי המבקשת מושכלות יסוד ובהן העובדה כי בבסיסו, המפעל הוא קניינו של המעסיק. מעבר לעובדה שפגיעה במפעל עשויה להביא בהמשך לפגיעה בעובדים, יש לזכור כי המעסיק הוא הנושא בעול המשקיע את הכספים ואף נושא בסיכונים ובעלויות השונות. איום בפגיעה בערך המניות של בעלי המשיבה, היא שוות ערך לאיום בפגיעה פיזית ברכוש ומהווה אף היא חציית קו אדום". גם דברים אלו משמיטים את הקרקע מתחת ללגיטימיות של ההתארגנות.
התארגנות כמעט בכל מחיר
כאמור, ההסתדרות תבעה 15 מיליון שקל. אנגלברג-שהם אומרת כי לכל היותר הייתה פוסקת לה פיצוי של 110,000 שקל בשל שתי התבטאויות של בירנבאום ומנהל המפעל, יניב אבוחצירא, לאחר השביתה במארס 2017. אולם היא החליטה שלא לזכות את ההסתדרות בפיצוי כלשהו:
"מי שביקש להנמיך להבות ולהקטין את האלימות הייתה דווקא המשיבה [ההנהלה] וכי המבקשת [ההסתדרות] פעלה לכל הפחות בעצימת עיניים בעניין זה. עוד התרשמנו כי המבקשת ביקשה לקיים את ההתארגנות כמעט בכל מחיר כאשר 'המטרה מקדשת את האמצעים', תוך ויתור על יישום הוראות התקנון החל עליה, תוך שיח אלים ותוקפני ותוך שוויון נפש כלפי זכויות העובדים שאינם מבקשים להיות חברים בהסתדרות ושהיא מאידך מבקשת לשמש כנציגתם. שוויון נפש זה הוא שהביא בסופו של יום את העובדים 'להצביע ברגליים'... התנהלות המבקשת מאיינת את זכותה לקבלת פיצוי כלשהו".
אנגלברג-שהם מזכירה, כי בתי הדין נוהגים שלא לפסוק הוצאות בהליך קיבוצי - אך כאן מדובר במקרה חריג. ההסתדרות העלתה את יחסי הצדדים על מחלוקת כבר מראשיתם והמשיכה בשיח תוקפני תוך יצירת כאוס במפעל, בעוד ההנהלה הכירה ביציגותה והתנהלותה הייתה מכבדת ומאופקת. בשל הסכום שתבעה ההסתדרות, חוסר תום הלב מצידה והתנהלותה - היא חויבה כאמור בהוצאות בסך 300,000 שקל. נציגי הציבור שרון מיכל ואיריס ליברובסקי הסכימו עם אנגלברג-שהם. את ההסתדרות ייצגו עוה"ד
אהוד שילוני ונטלי שוכוביצקי, ואת סודהסטרים - עוה"ד דפנה שמואלביץ ו
אייל לוי.
