היא, אומנם, זעירה בממדיה ובכל זאת קורצת ושובת-לב לכל מי שמזדמן אליה. קונוטציה מינית? - לאו-דווקא. "מל ומישל" התל אביבית (רחוב בן יהודה 155) היא, בסך-הכל, מסעדת-צמרת, הנושאת את שמן של שתי לסביות, בעלות חווה אורגנית-קולינרית בניו-זילנד. בעת שביקר בחוותן ניסו השתיים, אף כי ללא הצלחה, לפתות את ניר וימן, שף ישראלי עתיר-שם, לבשל עבורן תבשילים איטלקיים, שבהם התמחה במסעדת "בליני" בנווה צדק. וימן סירב בג'נטלמניות, אבל לאחר שנשבה בקסמן, גמר אומר להנציח את שמן בישראל: הוא פתח בצפון תל אביב את "מל ומישל", יחד עם מאיה, זוגתו והמעצבת שלה, ועם חברו למקצוע, יוגב ירוס.
"מל ומישל" המקסימה, בעלת אולם פנימי ומרפסת מקורה שפונה לרחוב, מעוצבת בטעם רב. יש בה ריהוט קלאסי בסגנון עתיק, כלי-אוכל מעודנים ומשובחים, מפות-שולחן צבעוניות מקטיפה, ועל קירותיה מתנוססים עיטורים ותמונות יפהפיות. על כל באיה היא משרה אווירה נינוחה, עם מוסיקת-רקע שלווה, ובשל האקוסטיקה המושלמת שבין כתליה ניתן לנהל בה שיחה אינטימית ושקטה, ללא הפרעה.
תמורה מלאה
לשולחננו לשניים הוגש תפריט החורף החדש. כאפריטיף, על-חשבון הבית, לגמנו כוסית ליקר-אניס משובח ובצידו סלסלה של לחם הבית קלוי בתנור. הפתיח היה אניולוטי: מעטפות-פסטה טרייה של שני רביולי גדולי-ממדים וממולאים בבשר. המנה הייתה טעימה להפליא. בעיקרית נדלקתי על מנה שמיימית של כבדי-עוף, שהושרו ביין מרסלה מתקתק, ולצידם אסקלופ של כבד-עגל נימוח בפה, שלווה בבצל מקורמל ובשזיפי גראפה. בת הזוג לא יצאה אף היא מקופחת. מנת חונקי הכמרים שלה - שפונדרת-בקר בנזיד-ציידים וערמונים - זכתה לשבחיה הרבים, ואילו היה לה הדרן - לא הייתה, מן הסתם, מסרבת לטעום ממנה מנה נוספת. לקינוח הוגש לפתן-שזיפים צונן ומענג, עם טעם של עוד.
כיאה למסעדה איטלקית המכבדת את עצמה, הוגש לנו, לסיומת, אספרסו כפול, דומיננטי וניחוח, עם סודה של סן פלגרינו. אף שהייתה זו שעת צהריים של שבת, הסתכמה ארוחת הגורמה לשניים במחיר כמעט עסקי של ימי-חול: 256 שקלים, שעליו הוספנו תשר של 15 אחוז עבור שירות יוצא מגדר הרגיל.
את "מל ומישל" זיכינו, פה אחד, ספוג כולו בטעמים שמימיים, במלוא 10 הנקודות של הסולם הקולינרי. זה בדיוק מה שמגיע לשפים המוצלחים שלה!
