חוקרות מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב מצאו כי כשאימהות מרגישות אשמות הן מפעילות אסטרטגיות יותר כוחניות ופחות אמפתיות כלפי ילדיהן. סגנון זה מתבטא בלחץ, חרדה וחוסר הקשבה לילדים.
במחקר שערכו החוקרות ד"ר סלובודין, פרופ' עידית כץ, ד"ר רינת כהן והדוקטורנטית עדי ארדן, שהתבסס על שאלונים שהועברו ל-215 אימהות לילדים בגילאי 3-8, נמצא כי ישנו קשר מובהק בין רגשות אשמה אימהיים לבין הורות שולטת ולא מכילה. אימא שמרגישה אשמה על כך שאינה טובה מספיק, תחווה חרדה וצורך עוצמתי להשיג שליטה על המתרחש בחיי ילדיה. כתוצאה מכך היא תיטה לנקוט בהתנהגויות הוריות שולטות ונוקשות כגון: הענשה, ביקורת, וכפייה.
לדברי ד"ר אורטל סלובודין מהמחלקה לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון, אשמה אימהית חריפה עלולה להוביל נשים למצב של חרדה ודיכאון. אולם, אשמה מתונה היא גם הבסיס ללקיחת אחריות ולתיקון. "האשמה עוזרת לנו ללמוד להיות אימהות טובות יותר - לדעת לווסת את התנהגותנו ולקחת אחריות", אמרה. אז איך יודעים אם האשמה שאני חשה היא טובה או רעה? אם האשמה מאפשרת לנו להתבונן בעצמנו ובילדנו באופן עמוק, אכפתי ומעורב יותר- אז היא טובה. אשמה הופכת לדבר מסוכן עבור אימהות וילדים כאשר היא חריפה וצובעת את כל את חווית ההורות בצבעים קודרים.
