49% מבעלי המוגבלויות ציינו שהם עובדים גם בתקופת הקורונה, לעומת 69% מהאנשים ללא מוגבלות. בנוסף נמצא שאחוז האנשים עם מוגבלות שיצאו לחופשה ללא תשלום הוא גבוה יותר מפי שניים מהאחוז בקרב אנשים ללא מוגבלות (17% מהאנשים עם מוגבלות אמרו שהם בחופשה ללא תשלום, לעומת 8% מהאנשים ללא מוגבלות), 24% מהאנשים עם מוגבלות חשו שמעסיקים העדיפו עובדים אחרים על פניהם (לעומת 13% מהאנשים ללא מוגבלות).
נתונים אלה ואחרים עולים מסקר ייחודי שהתמקד בהתמודדות ובתפיסות של אנשים עם מוגבלות במהלך משבר הקורונה ובפרט בזמן "הסגר הראשון". בין היתר נשאלו לגבי תחושת ערבות הדדית, קרבה ושייכות וקבלת סיוע ורווחה נפשית. 43% מהאנשים עם מוגבלות דיווחו על חשש ממשי לבריאותם במהלך המשבר (לעומת 25% מהאנשים ללא מוגבלות). 50% מדווחים כי השתמשו בשירותי רפואה מרחוק.
הסקר מתפרסם כחלק ממדד נגישות עירוני. המדד מדרג 20 ערים על בסיס עמדות הציבור כלפי אנשים עם מוגבלות. העמדות כוללות היבט של הכתמים (סטראוטיפים) ותפישות, רגשות כלפי אנשים עם מוגבלות, כוונות התנהגות ודיווח על התנהגות בפועל כלפי אנשים עם מוגבלות (כגון תמיכה במדיניות מפלה, מוכנות לקרבה חברתית, נכונות לסייע) ועמדות של הציבור כלפי תפקוד הרשות המקומית שלהם בנושא.
הרעיון הוא שהיחס של אנשים עם מוגבלות ברשות המקומית לנושא משקף גם את הפעילות של העירייה בנושא. הממצאים מראים מגמה כללית של שיפור עקבי בעמדות, רגשות והתנהגות ביחס לשנה שעברה. הערים המובילות במדד הן רמת גן, שהם והוד השרון. למקומות האחרונים הגיעו בני ברק ואשקלון.
בנוסף, נשאל הציבור השנה כמה שאלות לגבי תקופת משבר הקורונה. בין הממצאים החיוביים עולה כי 95% מהציבור לא הסכימו עם האמירה שבזמן חוסר במשאבים צריך לתעדף טיפול רפואי באנשים ללא מוגבלות על פני אנשים ללא מוגבלות, שיעור דומה לא מסכים כי לגיטימי לפטר עובדים עם מוגבלות לפני שמפטרים עובדים ללא מוגבלות.
