סרן ר' - העובדה שלא הוכחשה

אני מבקש מקוראי רשימה זו לראות בי את "הצופה הסביר" ולו רק כ"הנחת עבודה" ולמשך הקריאה בלבד. אני הוא "הצופה הסביר" שישב בביתו לפני למעלה מחמש שנים וצפה בתוכנית 'עובדה', עם דעה קדומה מחמירה על אילנה דיין בשל האוריינטציה הפוליטית שלה. יתר על כן, ככלל, אינני מאמין לצילומים, לתמונות, להקלטות ולפרשנויות כהגשתן. אני מכיר את חדר העריכה ואת שלל המניפולציות האפשריות בלחיצות כפתור. הנה כי כן, הכל חשוד בעיניי ובפרט בעבודה היוצאת מתחת ידיה, אוזניה ועיניה של ד"ר אילנה דיין. זאת ועוד, הנה דברים ששידרתי בגלי-צה"ל על אילנה דיין:

• "אילנה דיין הופיעה ב'תיק תקשורת'. חיים זיסוביץ שאל אותה אם היה איזון בתקשורת בין הסקירה על החטוף גלעד שליט לבין הסקירה על אליהו אשֵׁרִי שנחטף ונרצח. תגובת אילנה דיין היתה: אינני בטוחה שאין אתה שואל את השאלה הזאת משום הכיפה שעל ראשך, זה בסדר יש לכל אחד את ההטיה... אז בשבילי, גלעד שליט הוא חייל, הוא מלח הארץ, הוא ילד שלנו, והוסיפה בזלזול - אליהו הוא מתנחל. וזיסוביץ הִקשה: אליהו אשֵׁרִי הוא לא ילד שלנו? לא! ענתה אילנה דיין. הדבר מעיד על חלוקה חדה כַּתער בעם היהודי במדינת-ישראל. יש ילדים ואנשים שהם של אילנה דיין ודומיה, ויש שלא! אני וְשֶׁכְּמוֹתִי למשל, אין לנו שיח ושיג עם קבוצת אילנה דיין. זאת קבוצה גדולה וְכּוֹחָנִית של אנשי תקשורת, אקדמיה ואמנות. אנחנו לא רק אנשים שונים אנחנו מִתְנָגְדִים נחרצות אלה לאלה. הדבר מוסיף כהנה וכהנה לחוסן הלאומי שלנו מול אויב מלוכד המוכן לספוג מהלומות שאנחנו איננו יכולים לעמוד בהן"

בקיצור ובלשון המעטה - אינני חש חיבה כלשהי לאילנה דיין. זיכרון מזעזע, ברור וחד כתער מלווה אותי מאז שידור אותה כתבה בתוכנית 'עובדה': חייל, ירה בילדה קטנה שרועה על האדמה מטווח קצר. האקספוזיציה באותה כתבה לא עניינה אותי, ולא הקריינות התקיפה, ואפילו לא ההקלטות מרשת הקשר. דבר אחד לא היה מוטל בספק-ספיקא: חייל, ירה בילדה קטנה שרועה על האדמה מטווח קצר. זו הנקודה החשובה באירוע הזה ואין בילתה! שום דבר בכתבה לא הכחיש את העובדה הזאת ולא היה זיז של חשד להיאחז בו ולהאשים את אילנה דיין בסילוף. אני מודה - אם היה, הייתי נאחז בו. עכשיו בא פסק-הדין של כבוד השופט נעם סולברג. מאה עשרים ותשעה עמודים של ניתוחים מזהירים על אשר אירע. דקה אחר דקה. שלב בעקבות שלב. כל דבר, דבור על אופניו. היגיון צרוף! חוכמה גואה! הדברים מדברים בעד עצמם והם נגד אילנה דיין. השופט מגייס את כל האפשרויות האפשריות לאשמה, ולאחר פירוט מדוקדק של הרבה פרטים חשובים יותר וחשובים פחות, קובע כבוד השופט את אשמתה של אילנה דיין בבחינת כזה ראה וקדש. ובכל זאת, גם על-פי פסק-הדין הזה לא הוכחשה העובדה היסודית בכל הפרשה, והיא הנותנת. זה מה שאני, "הצופה הסביר", למֵד מפסק-הדין עצמו שנכתב על-ידי כבוד השופט נֹעם סולברג: חייל רואה ילדה קטנה שרועה על האדמה, ובמקום לעשות את הדבר האנושי האלמנטרי - לנסות להציל את חייה, הוא יורה בה מטווח קצר.