מלכתחילה לא רציתי לעסוק בפרשת סרן ר. מול אילנה דיין. רשימה אחת שפרסמתי לא עסקה בפרשה אלא במערכת היחסים הידידותית שנרקמה בין אילנה דיין לבית המשפט העליון והשלכותיה על סיכוייה בערעור לעליון. לצערי, מבול דברי השטנה והכזב על פסק הדין תוך חזרה כמעט מילולית על האשמתו של סרן ר והחיילים במוצב ברצח "ילדה קטנה עם תיק על הגב" מחייבים תגובה כלשהי. רשימתו של עו"ד אביגדור פלדמן
טורף זריז וחד שיניים היא דוגמה מובהקת. בלשון ספרותית מדמה הכותב את מוצב גירית לבואש וחוזר על כל האשמות התחקיר ההוא בלשון ספרותית ללא סימני קריאה אבל עם אותן המסקנות .
קריאת פסק הדין של השופט סולברג ,שנכתב ללא יומרות ספרותיות אבל עם הגיון חד כתער מזמנת מספר הפתעות. הפתעה ראשונה -סרן ר' זוכה לחלוטין לא על-ידי השופט סולברג אלא בבית הדין. הצבאי עובדה מפתיעה נוספת שאילנה דיין, למרות שלא הייתה חייבת משפטית להסכים לקביעות אלו [פסק דין מזכה אינו ראיה במשפט אזרחי], לא חלקה כלל על ממצאיו העובדתיים של בית הדין הצבאי. הדיון בתביעת הדיבה נגע אך ורק לשאלות הנוגעות להתאמה בין התוכנית עובדה לעובדות שנקבעו בפסק הדין, לשאלה אם היה בתוכנית משום לשון הרע על סרן ר', ולשאלה האם חלות בנסיבות העניין ההגנות הקבועות בחוק.
בלשון פשוטה של בני אדם -
נקודת המוצא של כל המשתתפים בדיון הייתה שסרן ר. לא רצח את הילדה, שהיה לו יסוד סביר ביותר, לאור כל הנתונים בשטח, להניח שמדובר בפעילות חבלנית ממש שאותה יש לסכל, שכך פעלו המעורבים בירי ובמיוחד סרן ר. במשך כל האירוע, ואגב במהלך האירוע גם נורתה ירייה של צלף שכמעט ופגעה. על עובדות אלו גם אילנה דיין לא חולקת כיום וזו הייתה צריכה להיות נקודת המוצא של הויכוח, אבל הפלא ופלא היא אינה כזו.
כאשר קוראים כאן את אביגדור פלדמן ודומיו חדי השיניים ורהוטי הלשון אנו מגלים שחזרנו לנקודת ההתחלה. לא חזקת חפות ולא עובדת הזיכוי המוחלט יעמדו לזכותו של סרן ר. והוא עומד בדיוק במקום בו עמד בעת שהוקרנה התוכנית . העובדה שהמקרה נחקר ונבדק מכל צדדיו ועל כל דקדוקיו אינה מעניינת כותבים מגמתיים שאינם מוכנים להניח לטרף לחמוק משיניהם החדות. מה יעשה סרן ר'? יתבע בגין לשון הרע את עו"ד פלדמן וכותבים נוספים המתבטאים באופן דומה? והרי אין לדבר סוף. לא הוא בוודאי לא יעשה כן ועדיין צפויה לו התמודדות נוספת בערעור.
המסקנה העגומה המתבקשת היא שחבל על הזמן, אין טעם לחקור באמת חשדות לפשעי מלחמה, מאחר שממילא כל מסקנה שאינה מרשיעה לא תשביע את תאוותם של אלו שירשיעו את הצבא וחייליו על בסיס עדות שמיעה ממקור שלישי. בחקירה והעמדה לדין רק נגרום לעצמנו נזק תדמיתי כבד ונכשיר במו ידנו את הדה-לגיטימציה לקיומה של מדינת ישראל. אם יורשעו חיילים בפשעי מלחמה הדבר יהווה הוכחה חותכת שהם משקפים את רמתו המוסרית של הצבא ואם יזוכו, כמו סרן ר' האומלל. יטענו לטיוח ויטילו שיקוצים בשופטים - כך או כך, תועלת מחקירה לא תצמח.
אני מודע לטענה שללא חקירה ייחשפו מדינאים קצינים וחיילים להעמדה לדין בינלאומי. אני מפקפק אם הדרך להילחם בכך היא באמצעות חקירה שלנו, ונראה לי שנצטרך לאלתר פתרונות אחרים. עד כה למרות אי אלו אי נעימויות עדיין לא הועמד לדין ולו קצין אחד, או מדינאי אחד [תראו איך הבריטים נפלו על צווארה של ציפי לבני!], למרות שכמה נכבדים לא יערכו את קניות שלאחר חג המולד בלונדון. תמכתי בעבר בחקירה אמיתית ולא למטרות חיסון מפני שפעת הדין הבינלאומי, כעת אני נסוג במידת מה מתמיכתי ברעיון זה - ניתן לפקפק בתועלת שבחקירה - אפילו למוסר הלחימה של צה"ל.
