יצירתיות באה לידי ביטוי בדרך חשיבה, ביכולת לצאת מן המסגרת. מוסכם על הכל, כי כדי לפתור בעיה צריך "משהו נוסף", מחשבה חדשנית. בארגונים שונים מנסים למצוא דרכים לעודד חדשנות ויצירתיות. לעתים פותרים בעיה, בכך שדוחים אותה או מנסים להעביר אותה למקום אחר. בסופו של יום, מבינים שרק גמישות מחשבתית, רק אותו רעיון חדש, הם אלה שיובילו להתמודדות טובה יותר עם האתגרים.
ד"ר מיכאל גנור, מוכר לרבים שזכו להיכרות עם סדנאות היצירתיות שלו. גנור יודע לחולל רוח יצירתית בארגונים באמצעות טכניקות לעידוד החדשנות ובכלל זה על-ידי הקמת מועדוני "ממציאים" מקרב העובדים. גנור, כתב - יחד עם יעקב ויטנברג - ספר מרתק וניתן למצוא בקובץ זה, "רב רעיון" כיצד להבנות שיטות להזרמת רעיונות ויצירתיות של הפרט לטובת הארגון.
המוטו המוביל: הפיכת החדשנות לערך מרכזי במדיניות של הארגון ומתן הזדמנות לכל עובד לממש את פוטנציאל התרומה שלו.
הגעתי למשרדו של גנור כדי לראיין אותו וללמוד ממנו כמה "טיפים" כיצד להגביר יצירתיות בארגון - וכיצד הופכים חברה לארגון יצירתי שנע בקצב האלף השלישי.
האם זה באמת משפר את הארגון כאשר עובדים חושבים בראש גדול ומציעים הצעות לשיפור ולייעול. האם זה כל-כך פשוט לגרום להם לחשוב כך?
גנור: "כשמישהו הוגה רעיון ומתכוון להפוך אותו להצעת ייעול, הוא חושש בדרך-כלל מ'מה יגידו'. אולם יש דרכים לעודד דרך זו, רוח זו, את רוח היוזמה. אנו מלמדים כיצד לחזק את היוזמה של כל פרט בכיוון זה. ברור לכל: בארגון שבו יש הוקרה לממציאים וליוזמים הופכים כל הצעת ייעול וחדשנות לחגיגה. בספר 'רב רעיון' אנו קוראים להליך זה בשם 'למי צלצלו הפעמונים'. זה אפשרי וזה קורה בהרבה ארגונים חדשניים".
ידוע שארגונים עובדים כבר על טייס אוטומטי. נכנסים לשרה: זה רץ וזה עובד, מדוע לשנות?
גנור: "הסכנה הגלויה בכל גוף, בכל ארגון טמונה בדיוק בכניסה לדפוס, לשגרה שכזו. האמונה שמה שהיה הוא שיהיה, החשש מפני החדש מביאים להתאבנות החשיבה, השתרשות של הלכי חשיבה המדכאים כל פרץ של יצירתיות. בכל ארגון יש משפטים קבועים שרוצחים כל רעיון: 'זה רעיון מעניין, אבל...', 'בחייך, תהיה מעשי!', 'בסדר, אבל בוא נדחה את זה', 'נו, באמת... זה הפוך ממה שעשינו תמיד'".
לדברי גנור, אלה לא קטעי סטנד- אפ, זו מציאות מוכרת: "כולנו מכירים את השגרה המייבשת הכל. את המשפטים הנדושים שמחסלים כל מוח יצירתי" - ומיכאל גנור משוכנע: "אם ארגון רוצה לנצח את מתחריו, עליו לנער את האבק הזה, את השגרה הזו. רק חשיבה בראש גדול יכולה להוביל ארגונים קדימה, וניתן לחולל זאת גם ביישוב שלנו, במועצה שלנו".
האם כולנו בנויים לחשיבה יצירתית?
גנור: "לכל אדם יש פוטנציאל ליצירתיות. יתרה מזו - פוטנציאל זה לעתים רחוקות ממומש. כשאתם חושבים על פתרון כלשהו, אל תהססו להעלות רעיונות בכוונים שונים, נסו לחשוב על 'וריאציות', זוויות אחרות של הסתכלות על הנושא ולא לחשוש מ'התפזרות'... רק מי שיוצא מן המסגרת הרגילה מצליח להדליק רעיון חדש. מילת המפתח: דמיון. רק חריגה מן ה'כאן' ומן ה'עכשיו', היכולת להתרחק מן המוכר והרגיל - רק דרך זו 'תדליק' את הרעיון המבריק".
האם תוכל לציין טכניקות שבאמצעותן אתם מפתחים רעיונות בקרב עובדים?
גנור: בספר "רב רעיון" אנו מביאים כמה שיטות מובנות, מנגנונים של "רב רעיון" אשר באמצעותם ארגונים יכולים להטמיע ולעודד יצירתיות ויזמות. למנגנונים אלו יש בדרך-כלל שמות מטפוריים, וכל אחד כזה מיועד לחזק שלב משלביה השונים של "שרשרת היזימה הארגונית":
א. "התנעה": חשיפת כל עובד למסרים של תרבות חדשנית.
ב. "סוכריות": פיתוח מערך תגמולים שיחזק ויעודד התנהגות יוזמת ומבריקה.
ג. "מפיצי הבשורה": החדרת הערך של יצירתיות וחדשנות מלמעלה.
ד. "חשופים בצריח": חיזוק יכולתם של חברי מטה בכירים להנהיג תהליכי חשיבה יצירתית.
"בספר מתוארים עשרות מנגנונים שכאלו וכן מתודה איך כל ארגון יכול להמציא ולפתח מנגנונים משלו!".
האם ניתן ללמוד דרכים כאלה גם ממציאים שהיו בעבר?
גנור: "ודאי. מתומאס אלווה אדיסון למדנו ש'שווה לנסות'... ואפילו איש המערות, האדם הקדמון - היה ממציא גדול שהביא לנו את האש, את כלי העבודה ואת הגלגל... התפיסה שלי היא - ש'כל אחד יכול'".
גנור מסכם את דבריו בכמה מילים: "הספר מיועד לאלה שחשים חוסר מנוחה כשהכל כבר שגרתי ומאובן ומחפשים דרך אחרת, נכונות להעז, להסתכן לצאת מן המסגרת הרגילה. 'לחשוב מחוץ לקופסה'. ואפשר".
