חברת הכנסת אורית זוארץ (קדימה) הציעה כי לקוחותיהם של הזונות ייענשו. אם ייתפסו בפעם הראשונה - יצטרכו ללכת למעין סדנה, בה יספרו להם זונות לשעבר על חייהן. אם ייתפסו בפעם השנייה - יילכו לכלא או ישלמו קנס. כך תילחם חברת הכנסת בסחר בנשים.
מלחמה בסחר בנשים היא מטרה חשובה ונעלה. על כך אין ויכוח. כאשר נשים ממדינות עניות נמכרות כצאן, כלואות בדירות, ואינן יכולות לברוח, אינן יכולות לצאת ממעגל הזנות - זה נורא. יש לרדוף את הסרסורים, להילחם בהם עד חורמה ולשפוט אותם לתקופות מאסר ארוכות. מאסר ארוך, במקרה שהשופטים שלנו עוד לא הבינו, פירושו 10-5 שנים בכלא, בלי חופשות ובלי קוטג' 9% ולימודי תואר באוניברסיטה הפתוחה.
אם אישה סוחרת בגופה מרצונה - זו זכותה, על-פי חוק יסוד: חופש העיסוק (1992). לקרצף שירותים או לשמור כניסה לקניון תמורת שכר מינימום זה גם לא שיט תענוגות, וגם עבודה גופנית. התואיל נא חברת הכנסת זוארץ להסביר, מה ההבדל בין זנות לקרצוף בתי שימוש? ההסבר המוסרי אינו מתקבל - מוסר הוא דבר יחסי, ומה שמוסרי בעיני זאב, לא ימצא חן בעיניי הכבש.
מה ההבדל בין לשלם כסף לזונה, לבין להזמין מישהי למסעדה, מתוך תקווה "להשכיב" אותה אחר-כך? גם כאן הגבר משלם, הלא כן? מה ההבדל בין זנות לבין אישה ששוכבת עם גבר על-מנת שיקנה לה מתנות יקרות-ערך? היכן עובר הגבול?
כל עוד האישה עוסקת בזנות מתוך בחירה - זו בחירה שלה. זה גופה וזה רצונה. אל נא למחוקק להחליט מהו רצונה ומה תעשה בגופה. עליו להילחם באנסים, בסרסורים, בסוחרי נשים. על המחוקק לדאוג, ששום שופט בישראל לא יגזור על חלאה שכזו עונש מגוחך. על המחוקק לדאוג לשיקום נשים שעברו אונס ולנרקומניות כדי שלא יידרדרו לזנות, עליו לדאוג לעזור לנשים שאולצו לעבוד בזנות נגד רצונן. אבל המחוקק לא יכול להחליט מה יעשה אדם חופשי בגופו וכיצד ירוויח את לחמו.
