בתי המשפט בישראל התייחסו לא אחת למעמדו של הדייר מול הקבלן בעסקת רכישת דירה, בחוסר השוויון שבעסקה מסוג זה נוכח האפשרויות הכמעט בלתי מוגבלות של הקבלן בהעסקת מומחים, יועצים, עורכי דין, ואחרים מטעמו לעומת כיסו המדולדל של קונה הדירה, ההבדל הרב בידע המקצועי בין שני הצדדים.
בתי המשפט ביחד עם המחוקק הישראלי גם נתנו מענה-לכאורה לאי שוויון זה, באמצעות סדרת תקנות, הוראות, חוקי עזר וחוקים, הבאים ומחייבים את המוכר ומזכים את הקונה בקבלת דירה למגורים באיכות ראויה.
זאת ועוד, יש גם פסקי דין מנחים המשמשים דוגמה ומופת לכך, בהיותם אבני דרך בחיזוק זכויותיהם של הדיירים, ולהלן כמה פסקי דין כנ"ל:
ע"א 25-38/90
אברהם אלברט ואח' נ' שיכון ופיתוח ואח', בית המשפט המחוזי בחיפה, שופטים: ח' אריאל, י' מרגלית, מ' סלוצקי, לא פורסם, מובא בספר "תכנון דירה כחוק" מאת א' בן עזרא בהוצאת "בורסי" תשס"ב – 2002.
ת"א 1208/96
אלברט אוחיון ואח' נ' עזרא חממי ואח', בית המשפט המחוזי בתל אביב, שופט: מ' טלגם, לא פורסם, מובא בספר הנ"ל.
ע"א
ד"ר עדה בר שירה ואח' נ' מעונות ובניין בע"מ ואח', בית המשפט העליון, שופטים: א' ברק, ש' לוין, מ' נאור, תק' על' 2003 (2) 1188.
ע"א 7298/00
דוד בסט ואח' נ' חממי עזרא ואח', בית המשפט העליון, שופטים: א' גרוניס, ס' ג'ובראן, ד' ברלינר, פדאור 07 (27) 586.
ע"א 86/86
אחד העם שפירא נ' אריה לשם, בית המשפט המחוזי בחיפה, שופטים: ח' אריאל, י' מרגלית, מ' סלוצקי, פס"מ תשמ"ח (1) מעמ' 3.
ע"א 472/95
זלוצין זכריה ואח' נ' דיור לעולה בע"מ, בית המשפט העליון, שופטים: ת' אור, צ' א' טל, י' טירקל, פד"י נ' (2) 858.
ישנם עוד עשרות פסקי דין המאוששים יחדיו את מעמדו המשפטי של רוכש הדירה ואת זכויותיו. אלא שכאשר מגיע השלב של מינוי מומחה מטעם בית המשפט, האמור להאיר את עיני בית המשפט בנושאים סבוכים השנויים במחלוקת, ישנם שופטים שמתעקשים למנות מומחים הידועים בנטייתם לטובת ציבור הקבלנים בצורה בלתי מאוזנת ולא חשוב מהי הסיבה לכך.
זאת ועוד, כתוצאה ממהלך זה של מינוי מומחה עוין, השלב הבא הינו קבלת חוות דעתם כזה ראה וקדש על-ידי בית המשפט ללא כל גישה ביקורתית על ממצאיהם וללא כל דיון בתוכן ובנכונות חוות דעתם המקצועית אפילו במישור העובדתי בו אפשר לבדוק את האמינות של חוות הדעת.
שלב שני זה, הינו שלב חמור בו נוקט בית המשפט עצמו.
שמעתי שופט ותיק, המכהן בעיר ואם בישראל, המתהדר בכך שהוא לא יסטה כהוא - זה מחוות הדעת של המומחה שמינה, וזאת כבר בתחילת שלב ההוכחות, במצב בו הועלו השגות חמורות נגד המומחה בעניינים של מהימנות, כולל חשד לשימוש במכשיר לא נכון לשם מדידת רטיבות והסקת מסקנות שגויות... שכן מכשיר זה אינו מודד כלל רטיבות.
שמעתי במו אוזני שופט אחר בעיר דרומית בישראל, המתהדר בכך שרק פעמיים בימי שיפוטו סטה מחוות הדעת של מומחה מטעם בית המשפט, והיה זה באחד המקרים, כך אמר, נוכח אולם גדוש, שבו ב"כ צד לדיון התמוטט נוכח קושי החקירה.
קראתי פסקי דין רבים מדיי שבהם ננקטה עמדה דומה, ועליהם הוגשו ערעורים, בין היתר – הערעור שהוגש בתיק אברהם אלברט אשר הפך את הקערה על פיה...
לא מדובר ברוב בתי המשפט, אך מדובר בהחלט בחלק לא מבוטל, דבר המצריך מאבק עיקש וחכם כדי להגיע אל מה שמובן, מוכח, מתבקש, נכון.
מערכת הצדק נפגעת מהמשוכה הזו, הניצבת בכמה מקרים ואותה צריך לעבור, כדי להגיע אל הצדק. כי לא תמיד המאבק המתבקש הוא גם מתקיים.
כל מה שצריך לעשות זה להימנע מלמנות מומחים שליליים, להיות קשובים לטענות נגדיות בנדון, לבדוק את חוות הדעת ללא קיבעון מחשבתי, להיות פתוחים לחוות דעת אחרות, לשקול בביקורתיות הראויה את כלל הראיות המובאות אל פתחו של בית המשפט.
הדרך לכך פתוחה – ולמעשה היא כבר הותוותה על-ידי הפסיקה.
