נתניהו מחויב להסדר ניגוד העניינים

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מחויב לנהוג על-פי הוראות הסדר ניגוד העניינים שהכין היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, על-רקע משפטו. כך קובעת (יום ה', 25.3.21) נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות. מנדלבליט הוציא בנובמבר שעבר חוות דעת, לפיה בשל משפטו של נתניהו - עליו להימנע ממעורבות בהחלטות מסוימות הנובעות למערכת אכיפת החוק ובתי המשפט; לענייניהם של עדים ונאשמים אחרים במשפטו; לתחומי פעילות מסוימים של משרד התקשורת; ולהליכי חקיקה ממשלתיים המשפיעים על ההליך בעניינו. נתניהו טען, כי למנדלבליט אין סמכות כזאת, והוא עצמו יקבע מתי יש לו "עניין אישי" המגביל את עיסוקו בסוגיה כלשהי. לדברי חיות, המציאות שבה ראש ממשלה מכהן כאשר תלוי ועומד נגדו כתב אישום בעבירות חמורות מתחום טוהר המידות, היא מציאות חריגה, המחייבת הקפדה יתרה על העיקרון האוסר על מי שנושא בתפקיד ציבורי להימצא במצב של ניגוד עניינים. אחת מהנחות היסוד שעל בסיסן התאפשרה הרכבת הממשלה ה-35 על-ידי נתניהו הייתה, כי ייערך לו הסדר ניגוד עניינים, ונתניהו אף התחייב לכך באופן מפורש בדיון בעתירה נגד הטלת התפקיד עליו. התחייבות זו הייתה חלק מפסק הדין שאפשר זאת, ואשר ניתן פה אחד בידי 11 שופטים ויצרה "מעין השתק שיפוטי". למרות זאת, כעת כופר נתניהו בסמכותו של מנדלבליט לערוך הסדר כזה - למרות שבעבר הוא עצמו פעל לפי הסדרים שגיבש מנדלבליט. חיות דוחה את טענתו של נתניהו, לפיה יש להחיל את כללי ועדת אשר, לפיהם השר עצמו הוא שיקבע האם קיים חשש לניגוד עניינים. לדבריה, הכללים הם רק החלטת ממשלה, והם אינם שוללים את סמכותו של היועץ המשפטי לקבוע הסדר ניגוד עניינים - בדיוק כמו סמכותו לגבש את עמדתו בנושאים אחרים הנוגעות לסמכויות הממשלה ושריה. העובדה שחוות הדעת בנושא ניגודי עניינים שונה בכמה היבטים מחוות דעת אחרות של היועץ, אינה מפחיתה ממעמדה המחייב והמילה האחרונה בנושא זה צריכה להיות של היועץ ולא של השר או ראש הממשלה. חיות שבה וקובעת, כפי שעשה העליון פעמים רבות, כי היועץ המשפטי לממשלה הוא הפרשן המוסמך של הדין עבור הרשות המבצעת, וחוות דעתו מחייבת את הממשלה וחבריה כל עוד בית המשפט לא פסק אחרת. היועץ המשפטי מוסמך לגבש חוות דעת בתחום ניגודי העניינים עבור שרי הממשלה וראש הממשלה. מסקנה זו מתחזקת בהינתן העובדה, כי מדובר בתחום המצוי בליבת תפקידיו של היועץ המשפטי, כמי שפועל להגנה על שלטון החוק. לדברי חיות, "חוות דעת היועץ בתחום הסדרי ניגוד עניינים ניתנות בכובעו כפרשן המוסמך של הדין, ועל כן הן נתונות לביקורת שיפוטית רחבה יותר מזו החלה על החלטות שמקבל היועץ בכל הנוגע להעמדה לדין. עם זאת, לנוכח מאפייניה הייחודיים של חוות דעת היועץ בתחום ניגוד העניינים, אני סבורה כי יש להגביל את ההתערבות השיפוטית בהסדרים הנוגעים לכך למצבים שבהם נפלו בהסדר או בתהליך גיבושו פגמים מהותיים היורדים לשורש העניין". במקרה הנדון "עוצמת ניגוד העניינים גבוהה. לפיכך, מידת ההסתברות הנדרשת היא של חשש סביר לקיומו של ניגוד עניינים בין האינטרסים האישיים של ראש הממשלה הנוגעים להליך הפלילי המתנהל בעניינו, ובין תפקידו כראש ממשלה", ולאור זאת יש לבחון את ההסדר שקבע מנדלבליט. במהלך הדיונים בין באי-כוחו של נתניהו לבין מנדלבליט, הסכים נתניהו לקבל על עצמו את מרבית המגבלות למעט שלוש: מעורבותו בנושאים הקשורים לשיטת מינוי בכירי מערכת אכיפת החוק (ובראשם היועץ המשפטי) ומעמדם; בחירת שופטים לבית המשפט העליון; מנגנון שיבטיח שהוא יימנע מעיסוק בעניינם של עדים ונאשמים במשפטו. בג"ץ דחה את שתי ההסתייגויות הראשונות, וקיבל את עמדת נתניהו לפיה הימנעותו ממעורבות בעניינם האישי של נאשמים ועדים במשפטו, תחול רק מקום שבו הוא - או מי מהגורמים שמונו על-מנת לסייע לו בהקשר זה - אכן יידעו בפועל שאותו עניין נדון בפני אחד ממשרדי הממשלה. חיות מסבירה: "ההליך הפלילי המתנהל בעניינו של ראש הממשלה מצוי בראשיתו, ולהחלטות הנוגעות לשיטת המינוי ולמעמדם של בכירי מערכת אכיפת החוק עשויה להיות השפעה ניכרת הן על עבודתם של בעלי תפקידים המטפלים כיום בהליך זה והן על אלה שיטפלו בו בעתיד. לפיכך, ניתן לומר כי מתקיים ביחס להחלטות אלה חשש סביר בדבר קיומו של ניגוד עניינים בין האינטרס האישי של ראש הממשלה, אשר תלוי ועומד נגדו כתב אישום, ובין האינטרסים הציבוריים הנוגעים להסדרת מינויים ומעמדם של גורמי מערכת אכיפת החוק". אותם נימוקים רלוונטיים לגבי מינוי השופטים לעליון: "בית המשפט העליון עשוי לדון בעתיד בהליכים שונים הקשורים להליך הפלילי בעניינו של ראש הממשלה. לכן מתעורר חשש סביר לניגוד עניינים הנובע ממעורבות כזו או אחרת של ראש הממשלה בהחלטות הנוגעות לבחירת שופטים, אשר בבוא היום עשויים לדון בעניינו. לנוכח חשש זה, ואף מטעמים מובהקים של מראית פני הדברים, המגבלה שנקבעה בהקשר זה בחוות דעת היועץ היא מידתית ואינה מצדיקה התערבות". בית המשפט דחה את טענת העותרים, לפיה יש להחיל מגבלות מסוימות שקבע מנדלבליט גם על השר לביטחון פנים, אמיר אוחנה. חיות מסבירה, כי הסדר ניגוד עניינים הוא הסדר אישי במהותו, הנערך עבור אדם ספציפי - ובמקרה זה עבור ראש הממשלה - ולא ניתן להחילו באופן אוטומטי על אחרים רק בשל זיקתם הפוליטית לראש הממשלה. היא מציינת, כי מנדלבליט הודיע לאוחנה וליתר השרים הנוגעים לעניין, כי עליהם להימנע מלעמוד בקשר עם נתניהו בנוגע לנושאים בהם מנוע נתניהו מלעסוק. חיות מעירה: "יש קושי מסוים בכך שמרבית הסמכויות שראש הממשלה מנוע מלעסוק בהן הועברו לשר לביטחון פנים. קושי זה נובע בעיקרו מהיבטים מוסדיים, לנוכח השפעת השר לביטחון פנים על עבודתם וקידומם של אנשי משטרה, שחלקם מעורבים בטיפול בהליך הפלילי בעניינו של ראש הממשלה וצפויים להעיד במשפטו. ריכוז סמכויות נוספות בידי השר לביטחון פנים ביחס לגורמים אלה – מעבר לסמכויות הנתונות לו ממילא בדין – עשוי להגביר את תלותם של אותם גורמים בשר. אולם חשש זה כשלעצמו אינו מונע את העברת הסמכויות בהתאם להסדר ניגוד העניינים". לבסוף, על-רקע העיכוב במינויים של בכירים רבים בשירות הציבורי הממתינים לאישור הממשלה, קבעה חיות, כפוף לכללים החלים על ממשלת מעבר, מוטלת על הממשלה החובה להשלים מינויים אלה במהירות הראויה. "ברי כי לא ניתן לקבל מצב שבו הממשלה, גם אם היא ממשלת מעבר, מתפרקת באופן מוחלט מחובתה לבצע מינויים בשירות הציבורי", אומרת חיות. המשנה לנשיאה, חנן מלצר, מוסיף, כי תיק זה מדגים שוב את הצורך באימוץ דוח ועדת שמגר לגיבוש כללי אתיקה לחברי הממשלה. לדבריו, "בית משפט זה ציין בעבר שהדבר נדרש לשם ביסוס תרבות שלטונית נאותה. הערה זו במקומה עומדת. הנה כי כן, אם דוח ועדת שמגר היה עכשיו כבר בגדר דין – ייתכן ששאלות רבות שמגיעות אלינו היו נחסכות, ועדיין לא מאוחר". השופט ניל הנדל הסכים עם חיות. נתניהו חויב בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל. את התנועה לאיכות השלטון ייצגו עוה"ד אליעד שרגא, תומר נאור והידי נגב; קבוצת עותרים נוספת יוצגה בידי עו"ד דפנה הולץ-לכנר; את מנדלבליט ייצגו עוה"ד ליאורה וייס-בנסקי, יונתן ברמן וסיון דגן; ואת נתניהו - עוה"ד מיכאל ראבילו, יוסי כהן, רועי שכטר ואופק ברוק.