בשיחותיו עם לבני, כך פורסם, שאל אותה נתניהו מדוע לא מאמינים לו שבכוונתו לקדם את התהליך המדיני עם הפלשתינים. התשובה לשאלתו ברורה: החלטותיו ומעשיו מעוררים ספק בכוונותיו להביא שלום. ואכן חלק ניכר מהציבור תוהה לאן באמת מוביל ביבי נתניהו? ולא קשה להבין את הסיבות לכך.
נתניהו מרבה לזגזג. מצד אחד מקפיא את הבנייה בהתנחלויות, אך מאידך, מצרף אותן למפת העדיפות הלאומית. מבטיח ש"הזמן בשל לחידוש התהליך המדיני" ובאותו זמן מפרסם מכרזים לבניית מאות דירות חדשות במזרח ירושלים. איך אפשר לקחת ברצינות את קריאתו ליו"ר הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס, שיחזור לשולחן המו"מ, כשישראל מעמיקה את אחיזתה בעיר השנויה במחלוקתו עושה מעשים שיכבידו על כל הסכם עתידי לשלום? קל יותר להבין את אבו מאזן מאשר את נתניהו.
תמרוניו הפוליטיים בין ימין לשמאל, התנהלותו וניסיונותיו לרצות את שותפיו הפוליטיים ולפרק את האופוזיציה, מותירים אותו ללא אשראי ואמון ציבורי.