סיכונים ביטחוניים ובטיחותיים מהפעלת רחפנים

נמשכים הליקויים המהותיים בהגנה מפני איום הרחפנים, שנתיים וחצי לאחר שמבקר המדינה הקודם, יוסף שפירא, התריע בפני המצב - מדווח (יום ב', 12.4.21) המבקר הנוכחי, מתניהו אנגלמן. בעקבות פרסום הדוח הקודם, קיבל הקבינט המדיני-ביטחוני החלטה בנושא "הסדרת האחריות לטיפול באיום הרחפנים". בהחלטה נקבעו גבולות הגזרה בין הגורמים הביטחוניים בנוגע לטיפול באיום; ניתנו הנחיות לגיבוש נוהלי עבודה; הוטל על משרד הביטחון להוביל תהליך של בחינה ופיתוח של מענה טכנולוגי לאיום; וניתנו הנחיות לאסדרת הנושא ולשיפור אכיפת דיני הטיס על מטיסי רחפנים. משרד הביטחון הנחה את "מינהלת מגן" בחיל-האוויר לבחון ולפתח מענה טכנולוגי שיסייע להתמודדות עם איום הרחפנים. אולם, המספרים שמציג אנגלמן בתחילת הדוח מלמדים שהאיום איננו מטופל כיאות. עשרות אירועים שבהם היו מעורבים רחפנים אירעו במתקני שירות בתי הסוהר בשנים 2019-2018. בזמן האירוויזיון בתל אביב, במאי 2019, היו 11 טיסות של רחפנים באזורים שהוגדרו אסורים לטיסה. 87 מיליון שקל הושקעו בתוכנית פיתוח המענה הטכנולוגי לאיום הרחפנים, למרות שהתקציב הראשוני שתוכנן לנושא היה 150 מיליון שקל. המשטרה לא מימשה את התפיסה המבצעית שגיבשה ולא נערכה באופן שיאפשר הגנה מספקת מפני איום הרחפנים בהתאם להחלטת הקבינט. משום כך אין בידיה את היכולות הנדרשות להתמודדות עם איום הרחפנים באירועים בלתי מתוכננים, והיערכותה להגנה מפני איום הרחפנים באירועים סדורים חסרה. כמו-כן, לא הסדירו המשטרה ורשות התעופה האזרחית את התנאים לאכיפה פלילית יעילה של הדינים החלים על מטיסי רחפנים. התוצאה היא שמרבית 30,000 הרחפנים בארץ אינם רשומים, ומרבית המטיסים אינם נדרשים לקבל כל אישור הטסה. "כך נותרו בעינם הסיכונים הבטיחותיים והביטחוניים הנשקפים משימוש ברחפנים", מתריע אנגלמן. ליקויים נמצאו גם בהגנה על מחנות ומתקנים של צה"ל. היקף ההצטיידות במערכת מסוימת לסיכול רחפנים לשם הגנת מחנות צה"ל ומתקניו הוא 22% מהצורך שהציג אגף המבצעים בצה"ל. ברוב המכריע של מחנות צה"ל ומתקניו לא קיימת מערכת אחרת לסיכול רחפנים. בשל כך, בעת איום של רחפן על מחנה או מתקן של צה"ל - יש חשש שצוותי האבטחה לא יוכלו לתת את המענה המבצעי המיטבי. המשטרה, צה"ל, שב"ס, רשות שדות התעופה וחברת החשמל לא השלימו את קביעת גבולות הגזרה ואת הכללים להעברת האחריות ביניהם בנהלים. התקציב המדולדל, שהתעכב למעלה משנתיים בשל מחלוקת על מודל המימון, הוכוון למתן מענה למשימת הגנת הגבולות של צה"ל, ולא תאם את צרכיהם ויכולותיהם התקציביות של משטרת ישראל, שב"כ ושב"ס. תכולות שנדרשו בעיקר למשטרה, לשב"כ ולשב"ס לא נכללו כרכיבים מחייבים בפרויקט פיתוח המענה הטכנולוגי. התוכנית הלאומית לפיתוח המענה הטכנולוגי לא סיפקה מענה להגנה מפני האיום לכלל הגורמים, ובפועל שב"כ והמשטרה בחרו להצטייד, באופן עצמאי, באמצעי הגנה שלא בהתאם להמלצות הצוות הלאומי להגנה מפני איום הרחפנים במינהלת מגן.