מעשה שהיה כך היה: בפסח 2002 (שימו לב לשנה) בוצע במלון פארק בנתניה, בעיצומו של ליל הסדר, טבח נורא על-ידי מחבל מתאבד. בטבח הזה נהרגו 30 איש ונפצעו 160. כלומר 160 איש עם פציעות גוף, חלקן קשות וחלקן קלות, אך חייהם לא שבו למסלול הרגיל של עבודה-בית-לימודים.
הטבח במלון היה האחרון והקש ששבר את גב הגמל בסדרות פיגועים קשים, שבהם נגבו חייהם של 111 ישראלים (
מאה ואחד עשר!!!).
בעקבות הטבח, החליט ראש הממשלה דאז אריאל שרון לצאת למבצע "חומת מגן". במבצע זה, למרות הלחימה הקשה שנערכה כפי שהפלשתינים מכירים - בתוך אוכלוסיה אזרחית - את פני חיילי צה"ל קידמו דלתות ועגלות ילדים ממולכדות, וחומרי נפץ, והם נאלצו להילחם מבית לבית תוך כדי אבידות קשות, כדי למנוע אבידות לאוכלוסיה "בלתי מעורבת" שהתגלתה כמעורבת עד מאוד.
לאחר המבצע "בישל" הבמאי מוחמד בכרי סרט מנקודת הראות הפלשתינית, אלא שבסרט שולבו קטעי וידאו שאינם קשורים, אך משילובם היה נראה שישראל ביצעה טבח במחנה (ארה"ב לדוגמה הייתה פשוט הורסת את כולו). המועצה לביקורת סרטים ראתה בו סרט שקרי ופסלה אותו, ובכרי עתר לבג"צ. בג"צ, כן, אתם מנחשים נכון, כגוף מתנשא, אליטיסטי ומנותק, אישר את ההקרנות ברחבי הארץ.
עד כאן הסיפור. מכאן מגיע תפקידו של
מני מזוז: בעקבות תביעת דיבה של חיילים שלחמו בג'נין, "הבטיח" מזוז כי יעמיד את הבמאי לדין על לשון הרע. באיחור של שבע שנים, עוד מעט שמונה, אולי ייתכן שיש אפשרות שבמאי כמו מוחמד בכרי, שבמדינה מתוקנת היה מוגלה ממנה, יעמוד לדין.
מכאן אני פונה להורי החיילים ולחיילים שלחמו ומנהלים את הקרב הנוכחי עם מזוז -
אל תתנו לשיניו המאיימות של מזוז לגרום לכם לחייך כי הצדק ייעשה. הזמן שעבר, כמו גם עמדתו המקורית של בג"צ, שמעדיף את
חופש הביטוי הפלשתיני על חיי יהודים (מה גם שפרקליט המדינה שי ניצן כבר צינן את האווירה), יגרמו לכתב האישום להצטמצם למשהו מגוחך, עד כדי ביזויכם בידי מערכת שלטון החוק הישראלי. עם עמדות דומות לעמדת בג"צ על חופש הביטוי והתנהלותו של מזוז - בכרי, בפסח הקרוב, יוכל להתחיל לצלם את הסרט הבא שלו; אולי על יהודים שמכינים מצות עם דם פלשתיני...
