אלון חסן, לשעבר יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, ירצה שישה חודשי עבודות שירות. כך קובעת (יום א', 18.4.21) שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז, אשר קיבלה את ערעור המדינה על קולת העונש שגזר בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט יואל עדן) - 150 עבודות שירות לתועלת הציבור. היא דחתה את בקשתו של חסן לבטל את הרשעתו.
בית המשפט העליון הרשיע בדצמבר 2019 את חסן בשתי עבירות של מרמה והפרת אמונים של עובד ציבור וכן בשתי עבירות של מרמה והפרת אמונים בתאגיד. עדן זיכה את חסן מכל האישומים נגדו, והמדינה לא ערערה על זיכויו מהאישום המרכזי - קבלת שוחד. בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של המדינה באופן חלקי בלבד, והחזיר את התיק לעדן לצורך גזירת העונש.
במקביל לכהונתו כיו"ר ועד העובדים, היו לחסן קשרים משפחתיים, קשרי חברות וקשרים עסקיים עם חברת דנה לוגיסטיקה, אשר פעלה בתחומי הנמל ונתנה שירותים שונים ללקוחותיו. החברה הייתה בבעלותו של יניב בלטר, ידידו של חסן, ובן-דודו דוד חסן שימש בה כמנהל בכיר ואמור היה להפוך לשותף בה.
ביהמ"ש העליון הרשיע את חסן בעבירה של מרמה והפרת אמונים בידי עובד ציבור ובעבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד, משום שבכובעו כיו"ר ועד העובדים - העביר בשנת 2013 לחברת דנה פרוטוקולים של דירקטוריון נמל אשדוד ודוח ביקורת פנימי של הנמל. בכך היה חסן מצוי בניגוד עניינים מובהק בין האינטרס של הנמל, לבין האינטרס של חברת דנה והאינטרס האישי שלו בתוצאות הליך משפטי שנקטה חברת דנה נגד הנמל בעקבות הפסקת ההתקשרות איתה.
חסן הורשע באותן עבירות באישום נוסף - מעורבותו בפרשת "יצואני הגרוטאות". כיו"ר ועד העובדים השתתף חסן בישיבה שנועדה למצוא פתרון לשביתת עובדי הנמל בשנת 2011 ואשר במהלכה הופסקה העמסת הגרוטאות על אוניות. בישיבה זו נכח אורי בלטר, כאשר באותו שלב הציעה דנה את שירותיה בפיקוח על העמסת הגרוטאות, על-מנת שניתן יהיה לחדש עבודה זו.
ברק-ארז אומרת: "העבירות שבהן הורשע המערער הן חמורות כשלעצמן. בעבירות מסוג זה, שעניינן פגיעה בטוהר המידות בשירות הציבורי, הגישה אמורה להיות מחמירה. ממילא, האפשרות של אי-הרשעה היא אפשרות השמורה למקרים נדירים, אשר המקרה דנן באופן מובהק אינו נמנה עמהם. כמו-כן, הנחת היסוד ביחס לענישה בעבירות חמורות של טוהר המידות מהסוג שבו הורשע המערער היא שדרך המלך אמורה להיות מאסר בפועל. המערער הדגיש את האופן שבו נפגע מההליך המשפטי. אולם, לצד זאת יש להזכיר את נקודת המוצא: היותו עובד ציבור בעל מעמד בכיר במקום העבודה שבו היה משולב, כזה ש'על-פיו יישק דבר'. כרום המעמד כך גודל האחריות, וכך חומרתה של הסטייה מן השורה".
בדחותה את ערעורו של חסן, אומרת ברק-ארז: "עבירות הכרוכות בפגיעה קשה בטוהר המידות בשירות הציבורי הן עבירות שבמקרה הרגיל אינן מתאימות להחלטה מסוג זה, שכן הפגיעה בערכים המוגנים שנגרמת מביצוען אינה נוגעת לאדם פלוני בלבד אלא לציבור בכללותו. בין שיקולי הענישה בעבירות אלו עומדים הרצון בהוקעה פומבית של העבירה וכן הצורך בהרתעה של הציבור מביצועה, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם אי-הרשעת הנאשם ועם הצורך להטביע חותם של פליליות על מעשיו".
לעומת זאת, יש צדק בעמדת המדינה, לפיה המדיניות העונשית הראויה היא מאסר בפועל, גם אם בעבודות שירות. לכן, כאשר קבע עדן מתחם ענישה המתחיל ממאסר על תנאי - הוא חרג לקולא. לצד זאת, הפרקליטות עצמה הכירה בכך שדי בעבודות שירות במקרה של חסן - פרשה שהחלה שבע שנים ואשר הסתיימה בזיכויו מהעבירה החמורה ביותר שיוחסה לו. "עונש זה נוטה לקולא בהתחשב בחומרתן הכוללת של העבירות, אף כאשר ניתן משקל מתאים לנסיבות המקרה ובהן עברו הפלילי הנקי של המערער וחלוף הזמן. לא למותר להוסיף, כי החומרה המלווה את מעשיו של המערער מתבטאת במקרה דנן לא רק בפגיעה בחובת האמון שלו כעובד ציבור, אלא גם בזו שהוא נושא בה כנציג עובדים, וכמי שאמור לעשות שימוש בכוח שהופקד בידו לטובתם בלבד".
לבסוף אומרת ברק-ארז, שבית המשפט הולך לקראתו של חסן גם בכך שאיננו מטיל עליו קנס, משום שערכאת הערעור איננה ממצה את חומרת העונש. השופטים דוד מינץ ועופר גרוסקופף הסכימו עם ברק-ארז. את המדינה ייצגו עוה"ד איתמר גלבפיש ורחל מטר, ואת חסן - עוה"ד אשר אוחיון וחן הולנדר.