"הו הערבים, היכן אתם?"

פעם בתקופה קם אחד מוותיקי המדינאים הערבים, מכה בשולחן וזועק זעקה גדולה ומרה. הוא עומד עם מראה בידו ומראה לאומה הערבית את פרצופה האמיתי. ביום שני השבוע עשה זאת סלים אלחוס בן ה-80, מבכירי הפוליטיקה הלבנונית, שראה כמעט הכל ויודע כמעט הכל. הוא כיהן שלוש פעמים כראש ממשלת לבנון, נחשב לחסיד הלאומיות הערבית ופרו-סורי בדעותיו. אלחוס פרסם מאמר בעיתון "המפרץ" הרואה אור במפרץ הפרסי, תחת הכותרת "הו הערבים, היכן אתם?" ולהלן דבריו במלואם (עם פירוש קידר בין סוגריים): בעיית פלשתין מתקרבת מדי יום אל התהום, בעוד המנהיגים הערבים ממלאים פיהם מים, והשקט שלהם מפחיד. "ישראל" (המרכאות במקור, ביטוי לזלזול, כאילו ישראל אינה מדינה) פוסעת קדימה ונוגסת בירושלים המזרחית, תוך איום על המקומות הקדושים לאיסלאם ולנצרות, מבלי שעולה אפילו קול מחאה אחד מהצד הערבי פרט לכמה רמיזות ופרשנויות עיתונאיות. הו הערבים, היכן אתם? היכן אתם האחראים בממלכה הערבית הסעודית, ברפובליקת מצרים הערבית, בממלכה הירדנית ההאשמית ובסוריה? אין להאשים מדינות הסובלות ממשברים פנימיים המאיימים על אחדותן, דוגמת תימן, סודן ועירק, אבל מה התירוץ שלכם בלוב, בטוניסיה, באלג'יריה, במרוקו, בעומאן ובכווית? (הוא כמובן "שוכח" את סוריה, שמאז 1974 שומרת על שקט מוחלט בגולן "הכבוש", ואת לבנון הרשמית, שאינה רוצה לחזור למלחמה עם ישראל). היכן אתם, הו הערבים, באשר לפליט הפלשתיני שהוא כמעט כופר בהשתייכותו הערבית תחת משא הפליטוּת, המחסור והאפליה הכמעט גזענית, אשר מהם הוא סובל במדינות האחיות שבהן הוא חי? (הכותב מתעלם מכך שבארצו, לבנון, חיי הפליטים הפלשתינים הם קשים ביותר, קשים יותר מאשר בסוריה ובירדן: על-פי החוק בלבנון, פליט פלשתיני אינו מורשה לעסוק בעשרות מקצועות, אסור לו לרכוש נדל"ן ולפתוח עסק, ואין לו זכויות אזרח, ביטוח רפואי וזכות לחינוך מטעם המדינה) הו הערבים, היכן אתם כשהאויב הציוני בולע את ירושלים כמעט לגמרי ואינו פוחד, הואיל והאחראים הערבים נמצאים בתנומה עמוקה? המוזר הוא ששתיקתם אינה בשל תנומתם אלא כיוון שכמה מהם השליכו את עצמם אל תוך חיקה של הפוליטיקה האמריקנית, הנוטה באופן חמור לצד האויב "הישראלי" (המרכאות במקור) בכל מה שקשור לבעיה הלאומית המרכזית של הערבים - בעיית פלשתין. הו הערבים! מדוע אינכם מעלים את קולכם ברמה מול פניה של "ישראל" - לגנותה, להוקיעה ולמחות נגדה, כשמאחוריה הממשלים האמריקני, הבריטי והצרפתי? היכן הוא הנשק שאתם מגנים בו על עצמכם? איפה נשק הנפט והגז? (תזכורת לחרם הנפט שעליו הכריז העולם הערבי בשנת 1973 ושכתוצאה ממנו עלו מחיריו באופן ניכר) היכן נשק היחסים עם המעצמות המשפיעות? היכן הוא קולכם באו"ם ובמיוחד במועצת הביטחון? היכן הוא נשק יחסיכם עם המדינות האיסלאמיות (טורקיה למשל) ושאר המדינות המתפתחות? מדוע אינכם מציגים נשק זה במעגלים הבינלאומיים כאות תמיכה בפלשתין? היכן הוא נשק המסחר שלכם עם המדינות המשפיעות? מדוע אינכם מושכים ומרפים את החבל עם מדינות אלה על-פי תכתיבי בעיית פלשתין? היכן אתם, המנהיגים הערבים? יש לנו הזכות לפנות בדברים אל הריבונים הערבים כדי שייטיבו את דרכם. אנו, בני עמם, לא שכחנו את פלשתין ולעולם לא נשכח אותה, כל עוד בעייתה תלויה בזרמי האוויר הבינלאומיים המנוגדים לאינטרס הפלשתיני, ולכן גם מנוגדים לאינטרס הערבי. העמים הערביים אינם מסוגלים להביע את ייסוריהם וכאביהם, ואפילו לא את תקוותיהם, שכן עמים אלה חיים באווירת עריצות, רחוקים מחירות ומדמוקרטיה, וסופגים את מהלומות השוט של התליין המתקרא "ריבון". מדוע הפרלמנטים אינם מזיזים אצבע במקומות שבהם הם נמצאים? מה שוות בחירות דמוקרטיות וחופשיות בצילו של משטר, השולט בכל פרטי החיים הציבוריים וכופה את רצונו על החברה? היכן הוא רצון העם בחברות שבהן אסור לאזרח לשמוע קול שאינו קולה של התקשורת הרשמית? (הכותב "שכח" שמזה 14 שנה חשוף האזרח הערבי לתקשורת לוויינית, אשר פרצה את גבולות הצנזורה הרשמית במדינתו, ושומע הרבה ביקורת על השלטון בארצו) היכן הוא קולן האמיתי של חברות, שבהן האופוזיציה הוצאה להורג ואין קול הגובר על קולו של השלטון? היכן אתם, הערבים? אין מי שמלכד אתכם באותם משטרים אשר דבר אינו מעניין אותם מלבד שימור השלטון? היכן הוא קולכם התומך בבעיית פלשתין אשר לה התחייבנו שתהיה בעייתם המרכזית של הערבים ללא תחרות? אנו יודעים שקולכם מושתק בכוח על-ידי אלה השולטים על עורקי החיים בארצותיכם, ועל-ידי אלה שאינם מעוניינים כי יישמע קול חופשי שירעיד את כיסאותיהם. קולכם, אחינו, מדוכא בעוד שקולם של מנהיגיכם אינו קיים כלל, כי הם נשענים על מגמותיהן של המעצמות, הרואות את האינטרסים הפרטיים שלהן כחלק מהאינטרסים של התנועה הציונית העולמית. אחינו בכל רחבי המולדת הערבית, אנו יודעים שליבכם ונפשכם נוטים אל בעיית פלשתין, אך אין לכם דרך לכפות את רצונכם זה על מי שהשתלט על ההחלטות בחברות שלכם. לכן אני פונה במכתב זה אל המנהיגים הערבים, אשר אני מקווה כי יחזרו ויאמצו אל ליבם את הבעיה המרכזית של הערבים. מצבם הכללי של הערבים משרת את האויב הציוני העושק. מכאן נובע הפירוד השולט ביחסים בין הערבים. בעבר היו מדינות ערב מלוכדות ברגשותיהן ובעמדותיהן, כאשר הייתה עמדה אחת בנוגע לפלשתין. אך המבט הממוקד בפלשתין התפזר, כאשר החלו להתפזר עמדות המדינות הערביות ונאמנויותיהן ברמה הבינלאומית. מרבית הריבונים הערבים נצמדים לבריתות עם המעצמה ארה"ב, המאמצת מדיניות ואפילו אסטרטגיה הנוטה לחלוטין לטובת ישראל, וכי מה ניתן לצפות ממדינות ערביות הרואות את פלשתין מנקודת המבט האמריקנית? זוהי כנראה נקודת היסוד בהזנחה הערבית שפגעה בבעייתם של הערבים. אין לנו ברירה אלא להרים קולנו ברמה ולקרוא קריאה גורלית למשטרים הערביים להתעורר כדי לראות את האינטרס הערבי העליון. אנו קוראים למנהיגים הערבים ללכד את שורותיהם, כדי לעמוד בפני הסכנה הגלומה באתגרים שמציבים הציונים בפני הגורל הערבי. אני קוראים לערבים להתאחד לנוכח המשבר הניצב בפני האומה הערבית, בשל התעקשות האויב הציוני לבלוע את ירושלים ולזרוע התנחלויות בכל מקום בפלשתין, מבלי לתת דין וחשבון לאף אחד. אני משביע אתכם בילדיכם, הו אחים ערבים, שתלכדו את שורותיכם אל מול פני התוקפנות הציונית המזוויעה. רגע זה הוא הרגע המתאים להציג את ארסנל הנשק הפוליטי שלכם, שבכוחו להגן על הגורל הערבי (מה עם ארסנל הנשק האמיתי? מדוע הכותב אינו מזכיר גם אותו? כנראה שמדינת הייחוס שלו - סוריה - אינה מעוניינת כיום בחידוש הלוחמה עם ישראל). אנו קוראים למנהיגי הערבים להקפיד על כך, שצעדיהם הפוליטיים והאסטרטגיים יעלו בקנה אחד עם הרצון האמיתי של עמיהם, ושרצון זה יתגבש באמצעות פעילות פוליטית אמיתית. האם יצליחו הערבים להביע ביחד את התנגדותם למשהו? האם אנו יכולים להיות רגועים בנוגע לגורלנו הלאומי? תקוותנו היא שתתכנס בדחיפות ועידת פסגה ערבית, שתוקדש לדיונים בהתפתחויות הקשורות לפלשתין, ושיובעו בה עמדות נחרצות.