ונוספו ערביי ישראל (ובג"צ) על שונאינו

כולם נגדנו סוגיית ערביי ישראל עולה שוב ושוב על הפרק, בהקשרים שונים. השורות הבאות נכתבות בין השאר תחת רושם מר ממקבץ אירועים שהזדמנו יחדיו בימים האחרונים (שקדמו לכתיבת טור זה), והם טיפוסיים ו'קלאסיים' למה שמתרחש בגיזרה; (1) ח"כ זחאלקה החוצפן ניצל לרעה ראיון עימו באולפן הטלוויזיה, ונזרק משם בעקבות דברי בלע אנטישמיים על ממשלת ישראל ושריה. (2) ממשלת ירדן תובעת להחרים את 'מגילות ים המלח' המוצגות בחו"ל, בטענה שנגזלו משטח כבוש. וכמובן (3) בג"צ מורה לצה"ל לשחרר לתנועת פלשתינים את כביש 443, שהוא אחד מדרכי המלך מן השפלה לירושלים. ואפשר לצרף פריטים נוספים לרשימה. אנחנו נמצאים תחת מתקפה קשה וארסית נגד זכות קיומה של מדינת ישראל ו'העולם כולו נגדנו'. העולם כולו רואה בנו כובשים, ואפילו קלגסים, וכל 'הצעדים בוני האימון' רק הפכו לנו לרועץ. מי שחשב שההינתקות החד-צדדית, האכזרית כלפי עצמנו, מחבל עזה תרפה את החבל מעל צווארנו הפוליטי - התאכזב קשות. אדרבה! העולם הפך להיות יותר נגדנו. מי שציפה כי הרפיית המחסומים ביו"ש (ביהודה ובשומרון) יזכה אותנו בנקודות קרדיט בשוק העולמי - התאכזב שבעתיים. מי שציפה כי יחסנו הדמוקרטי לערביי ישראל יגרום להם להשיב טובה תחת טובה - התאכזב שבעים ושבעה. לדידי, ברור לי שכל מה שלא נעשה לטובת זכויות האדם והדמוקרטיזציה של ערביי ישראל ויו"ש, והעלאת רמת חייהם והשכלתם, הכל יתהפך כנגדנו וינוצל לרעתנו, כאומרים: "הנה אתם מודים שלא הייתם בסדר! כובשים וגזלנים שכמותכם!". אני משוכנע שרפיסות שהייתה בנו היא שגרמה לנו כל זאת, ואילו היינו יותר תקיפים, יותר חוצפנים ויותר נשכנים כלפי העולם - היו מתחשבים בנו יותר. מוטב להתמודד עם ה'עולם' מעמדת כוח מאשר מעמדת חולשה. מי ש'כולם נגדו' משתולל ומתפרע. במצבנו כיום אין מה להפסיד. ננסה! 'מלחמה' באויב הפנימי הגיעה העת 'להכריז מלחמה' על ערביי ישראל, וכמובן פלשתיני יו"ש, שאינם נאמנים למדינה לפי מבחנים ברורים שיוגדרו, ולהגדירם כ'אויבים'. ה'מלחמה' תהיה במסגרת של שלילת זכויות, גם קולקטיביות (כמו נסיעה בעורקי תחבורה), כל זמן שאינם עומדים במבחן הנאמנות למדינה. גם זכות ההצבעה לכנסת, ובוודאי זכות ההיבחרות, אינן 'הלכה למשה מסיני' ומותר לכרסם בהן בשל אי-נאמנות, ובוודאי מטעמי ביטחון ו'הבא להורגך'. הגיעה העת שההסברה שלנו בעולם תהיה אמיצה והתקפית, דוגמת מנשרי ההסברה המשכנעים שמרבה להרעיף עלינו יורם אטינגר (שגריר בארה"ב בדימוס), ויש עוד רבים כמותו. האם ראש הממשלה ושר החוץ, שנודעו בלשונם החדה והתוקפנית טרם היבחרם, אינם מצליחים לגייס דוברים בעלי לשון ימנית בוטה? אכן, הסיבה לאי-יכולתנו לממש 'מלחמה' זו מצויה ב'אויב הפנימי' שלנו, בקרב אחינו יהודי השמאל, ובראשם חלק משופטי בג"צ אשר זכויות האדם והומאניזם כלפי אויבים עדיפים בעיניהם על פני בטחון המדינה ואזרחיה (כביש 443. ראו לעיל). כלפיהם אין לי פתרון! הם אחים-אויבים וחלילה 'להילחם' בם. רק בשכנוע, ובעיקר בהסברה חדה ואף מגויסת, אולי נצליח להפיג את 'אויבותם' או לפחות לדחוק אותם לשוליים.