מאסר של עשר שנים הטיל בית המשפט המחוזי בתל אביב על תוקף רופא. פסק הדין ניתן ב-2002, שנה וחודש אחרי תקיפת אחות, התפרעות בחדר מיון וכדומה. אבל, העונש הוטל בשל עשר עבירות, רובן של אלימות. אז זאת לא דוגמה טובה.
בפסק דין של מערער, שתקף רופא תורן בחדר מיון וגרם לו אובדן הכרה ופגיעות משמעותיות, קבע בית המשפט העליון ב-1992 (ע"פ 3036/92 ו-3105/92): "המעשה, שנעשה על-ידי המערער, הוא חמור ביותר. תקיפתו של רופא בתוך חדר מיון בזמן שהרופא מבצע את תפקידו ומנסה להציל חיי אדם הוא דבר שאין להשלים עימו. סיכון בריאותו ושלומו של רופא הניצב על משמרתו וממלא תפקידו הוא מעשה הפוגע לא רק ברופא המותקף, אלא בשלומם של החולים והנפגעים...
"בית המשפט המחוזי הקל במידה רבה כאשר הטיל על המערער ששה חודשי מאסר לריצוי בעבודת שירות... על כן החלטנו לקבל את הערעור ולהעמיד עונש המאסר שיוטל על המערער על שלוש שנים לריצוי בפועל".
האם הלכו בתי המשפט המחוזיים בעקבות הפסיקה של בית המשפט העליון?
כעבור שלוש-עשרה שנה, בדצמבר 2005, קבע בית המשפט העליון, כי "חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם מצב דברים בו יחוש רופא כי הוא מאוים על-ידי מטופל או על-ידי בני משפחתו... קל וחומר שאין להשלים עם מצב דברים שבו נגרמת לרופא פגיעה ממש..."
באותו פסק דין מזכירה השופטת
אסתר חיות (ע"פ 6213/05), כי המערערים, שני אחים, הורשעו על-פי הודאתם בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לרופא במהלך ויכוח באשר לדרך הטיפול באמם החולה... בית המשפט המחוזי גזר על אח אחד שנתיים מאסר בפועל ועוד שנה מאסר על תנאי. אחיו נידון לעשרים חודשי מאסר בפועל ועוד עשרה חודשי מאסר על תנאי. כמו-כן, הטיל בית המשפט המחוזי על כל אחד מן האחים קנס כספי בסך 250 שקל וחייב כל אחד מהם לשלם למתלונן פיצוי בסך 5,000 שקל.
בית המשפט העליון מצא מקום
להפחית מעונש המאסר ולהעמידו על שמונה-עשר חודשים בפועל לכל אחד מהם. הקנסות נשארו בתוקף.
מקרה אחר נידון בפני השופט דב מגד בבאר שבע (פ 001817/06). עוזרת לגננת איימה על רופאה, בעת שבדקה את בנה, כי תרצח אותה. אחר כך, כדי להמחיש את האיום היכתה את הרופאה בפניה ובעינה השמאלית. זה היה בינואר 2004. בבית המשפט דיווח קצין המבחן: "מעסיקיה מעריכים את הנאשמת כעובדת, המבצעת את עבודתה במקצועיות, יצירתיות, יסודיות ואחריות... היא מתאפיינת ביחסי אנוש מעולים".
גזר הדין ניתן אחרי שלוש שנים ושמונה חודשים. השופט דב מגד, ציין כי "נדרש איזון שיקולים - האינטרס הציבורי מול נסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם" ואז, שלוש שנים ושמונה חודשים אחרי העבירה, הוא מטיל שישה חודשים מאסר על תנאי. כמו-כן תשלם הנאשמת לרופאה פיצוי כספי של 1,500 שקל.
השופט שקבע את גובה הפיצוי מעיד: "לטעמי, מדובר בפיצוי סמלי, שלא די בו כדי להפחית מעוגמת הנפש שנגרמה למתלוננת".
השופטת
דניאלה שריזלי הרשיעה נאשם צעיר בכך, שבאפריל 2000 תקף רופא במיון של בית החולים וולפסון בחולון (ת"פ 2533/01). הנאשם חבט באגרופו בסנטרו של מתלונן שלוש פעמים, ושרט את זרועו הימנית. בגזר הדין כותבת השופטת: "נוכח תופעת האלימות ההולכת ומתפשטת בתחומי חיים שונים ורבים, ומקבלת מימדים מדאיגים, על בית המשפט לעשות כל שביכולתו לעקור נגע זה מן השורש". וגזר הדין? חמישה חודשי עבודות שירות ושבעה חודשים מאסר על תנאי. גזר הדין ניתן זמן לא רב אחרי התקיפה.
מעניין מה דעתם של הרופאים בחדרי המיון על גזר הדין...
