הבולטות התקשורתית שמקבלת תימן, הפעם בשל ניסיון הפיגוע הכושל בטיסה לדטרויט בחג המולד, אינה מקרית. תימן הפכה זה מכבר למוקד של אי-יציבות ולהוכחה כי התנגשות בין שחקנים מדינתיים מפנה את מקומה, לפחות במזרח התיכון, לזעזועים אזוריים ואף גלובליים הנגרמים מחולשתן, ספק התפרקותן, של יחידות לאומיות. ולראיה, הן זליגתה של הלחימה נגד הח'ותים לטריטוריה הסעודית, כמו גם העברת מרכז הכובד האזורי של אל-קאעידה לתימן - הם לא יותר מאשר סימפטומים שעלולים להביא לכך שתימן תהפוך במהרה, אולי כבר הפכה, למדינה כושלת, ולאחת המסוכנות שבהן.
נהוג להגדיר מדינה כושלת (Failed State) כיישות החסרה את המונופול על השימוש בכוח בטריטוריה שלה ומכאן את היכולת לשלוט באפקטיביות על שטחה הריבוני. אומנם כל מקרה הוא ייחודי, אך ניתן לומר כי המכנה המשותף לכל המדינות הכושלות הוא: אלימות כרונית, קריסה כלכלית, היעדר יכולת משילות בסיסית והתערבות בינלאומית גוברת בענייניה הפנימיים, אם באופן שלילי (כפי שעושה אירן) ואם למטרות סיוע הומניטארי ולחימה בטרור. על-פי הגדרה זו תימן היא לא המדינה הכושלת היחידה במזרח התיכון, אך עוצמת האתגרים עמם היא מתמודדת לאחרונה במקביל, כמו גם הזיקה ביניהם, היא שמייחדת את כישלונה. התוצאה היא שתימן הופכת יותר ויותר לאופציה אטרקטיבית לאל-קאעידה, בוודאי ככל שגובר הלחץ הצבאי האמריקני באפגניסטן-פקיסטן.
הממשלה בצנעא ריכזה עד כה מאמץ בהכלת שתי המרידות (הבדלנים בדרום והשיעים בצפון) בתחומה משום שבראייתה הן מציבות איום חמור יותר על שלמות ויציבות המדינה מאשר האיום הפוטנציאלי שבפעולת אל-קאעידה מתחומה. ולראיה, כמחצית מהכוח הצבאי עסוק כעת בלחימה במורדים הח'ותים בצפון. משקיפים חיצוניים אף האשימו את ממשלתו של סאלח בגיוס אנשי אל-קאעדה "מנוסים" כדי שיסייעו לה במלחמתה במורדים השיעים, באופן דומה למקלט שהעניק סלאח ולשימוש שעשה בעבר במוג'הדין האפגאנים, כדי שילחמו לצדו במהלך מלחמת האזרחים ב-1994.
כמו במקרים אחרים, גם כאן הגולם קם במידה רבה על יוצרו. מאז, אותם גורמים עושים שימוש ב-60 מיליון כלי נשק המסתובבים במדינה ללא פיקוח בעיקר כדי לפגוע באינטרסים מערביים (חטיפת תיירים ופגיעה בשגרירויות) בין היתר כדי ללחוץ על הממשלה בצנעא להטיב את תנאיהם. למרות השוני הרב בין הקבוצות הלוחמות בממשלה, החשש של צנעא הוא שהם ישתפו פעולה כנגדה - גם אם הסבירות לכך אינה גבוהה, אין להוציאה מכלל חשבון.
המדינה הערבית הענייה ביותר כבר מעמידה שורה של אתגרים, לא רק לשכנותיה בחצי האי ערב ובים האדום, אלא, כפי שמעיד העניין הבינלאומי, כלפי העולם החופשי כולו. הימצאותם של מאות אלפי עקורים ופליטים מתימן ומחוצה לה, אלימות בין-שבטית ובין-דתית, פשע חוצה גבולות, פיראטיות בימים, שינויים דמוגראפיים משמעותיים (בראשם עיור לא מבוקר ואחוז צעירים לא פרופורציונאלי), רעב ומחלות - הם חלק מהמציאות היומיומית בתימן. זו אומנם שרדה אתגרים בעבר, אך מורכבותם של האתגרים הנוכחייים, עוצמתם שהיא ללא תקדים, הזיקה ביניהם והצורך להתמודד עמם במקביל מייחדים את העת הנוכחית. בין התרחישים המוזכרים מוזכרת האפשרות שהמדינה התימנית עשויה להתפורר למחוזות נבדלים בעלי אוטונומיה עצמית "נוסח סומליה" - זה במידה רבה כבר מתרחש.
