בתום שנים ארוכות שבהן כיכבה - מבקש עכשיו שר החינוך
להחזיר לבתי הספר את התלבושת האחידה. עוד רעיון-עיוועים, שכאילו יהיה בו כדי לחסל את אי-השוויוניות העמוקה כל-כך שנוצרה במרוצת הזמן בקרב התלמידים.
אם אומנם מאמין
גדעון סער, בסתר-ליבו, כי התלבושת האחידה היא זו שתלביש את הפער - הריהו אינו אלא הוזה בהקיץ. סיכוייה שואפים לאפס בעידן שבו המותגים הם אלה ששולטים ברמה זמן רב כל-כך.
משום מה בחר שר החינוך להיאחז בקנקן במקום במה שיש בו. בכך הוא חוזר על טעותה הפאטאלית של קודמתו, שרת החינוך
לימור לבנת. הייתה זו היא שהאמינה בסתר-ליבה כי החזרת הקופסה הכחולה של הקרן הקיימת לשיעור המחנך השבועי תחזיר גם את התלמידים לאהבת הארץ, שכל-כך חסרה להם.
רק מעטפת
אבל הקופסה אינה אלא מעטפת - בדיוק כמו ההמנון הלאומי, שאותו ביקשה שרת החינוך להחזיר לטקס פתיחת יום הלימודים בבית הספר. מה שמשווע לתיקון אינו גלום בהחזרת הקופסה או ההמנון למקומותיהם בכיתה. אלה אינם אלא סמלים חיצוניים. החסר האמיתי טמון בהיעדר התוכן שבהם ובהיעדרה של העשרת הרוח. להיאחז בקופסה הכחולה, בהמנון, או בתלבושת האחידה כעוגן-הצלה - כמוהו כבריחה מהתמודדות עם אותו חור שחור שנפער בחינוך התלמידים.
משהתמנה משה דיין לרמטכ"ל, הוא העז, לראשונה בתולדות צה"ל, לבטל את הכפייתיות שבחבישת הכובע הצבאי על ראשו של החייל כל אימת שאינו מצוי במסדר. הביטול, מסתבר, עלה יפה, והחייל בלי הכובע לא הפך לפחות ממושמע מזה שחבש אותו.
מסווה בלבד
החזרת התלבושת האחידה למוסדות החינוך אינה אלא טעות אנכרוניסטית. כבודה היה מונח במקומו באותן שנים שבהן גם נהג התלמיד לקום מכיסאו כל אימת שהמורה נכנס לכיתה. היא הייתה מובנת מאליה באותם זמנים שבהם קיים היה שוויון-הזדמנויות בחינוך החובה. אבל, משאלה נעלמו - נפקד ממילא גם מקומה של התלבושת, ואת הגלגל לא ניתן להחזיר עכשיו אחורנית.
דבר אחד ברור: לא התלבושת האחידה היא זו שתציל את המצב ולא היא שתסתיר את עוניים של מי שבאמת נמנים עם שכבות העוני. התלבושת האחידה היא, בסך-הכל, עוד מסווה, שבו נוהגים לטאטא את הלכלוך אל מתחת לשטיח.