לפני יותר משלושים שנה, במהלך השנים 1978 ו-1979, ניהלה ישראל משא-ומתן עם הממשל המצרי על הסכם השלום. שני הצדדים דבקו בתוואי של קו הגבול הבינלאומי בתקופת המנדט הבריטי והתעלמו מן המציאות שבשטח, מקיומם של אנשים חיים משני צדי הגבול. ב-1948 הייתה רפיח עיירה פלשתינית קטנה, בקצה הדרומי של רצועת עזה. קו הגבול הבינלאומי עבר מדרום לעיירה. במהלך מלחמת העצמאות נמלטו ערבים רבים אל תחום הרצועה, וחלק ניכר מהם התמקם ברפיח. שם גם קם אחד ממחנות הפליטים הגדולים שברצועת עזה. מאז, במשך 30 שנים, כל עוד שלטה מצרים ברצועה, ולאחר מכן - תחת שלטון הממשל הצבאי של ישראל, לא הייתה משמעות לקו הגבול המנדטורי. העיירה - על פליטיה - גדלה, התרחבה והתפשטה גם אל תחום שטח סיני, מעבר לגבול הבינלאומי הישן. והנה, במהלך המו"מ, לא התעניינו מנחם בגין, מחד-גיסא, ואנואר סאדאת, מאידך-גיסא, בגורל העיירה ותושביה. עמידתם העיקשת על קו הגבול הבינלאומי הביאה לחציית העיר בין שתי רשויות פוליטיות שונות, וכך נולד הפלונטר הגדול של חלוקת התושבים בין הטריטוריה המצרית לבין שטח הרצועה. כך נולדו ההברחות, וכך נולדה מסורת המנהרות בין שני חלקי רפיח.
אנו עומדים לחזור בימים אלה על אותה גישה משפטית-פורמליסטית בשנית, תוך התעלמות מוחלטת מגורל התושבים שבמקום. כוונתי לכוונה הישראלית - כתוצאה מלחצים מדיניים - להסתלק מחלקו הצפוני של הכפר העלאווי רג'ר, כפר המצוי במפגש הגבול הסורי-ישראלי-לבנוני שבאזור הר דוב.
זהו כפר קטן המונה קצת יותר מ-2,000 תושבים. מזה כמעט 20 שנים - בעקבות סיפוח רמת-הגולן - הפכו כל תושבי הכפר לאזרחי ישראל, והם נהנים מזכויות האזרח שלנו (ביטוח לאומי, שירותי בריאות וכיו"ב). תוכנית ישראל לצאת מחלקו הצפוני של הכפר והעברת חלק זה לשליטת יוניפיל מבטיחה צרות צרורות לתושבים, לכפר ולישראל. תושבי החלק הצפוני יאבדו את אזרחותם הישראלית ואת הזכויות המוקנות להם היום. יוניפיל איננו בנוי לשאת באחריות ניהולית של תושבים, ואילו חציית הכפר תהפוך את המקום למוקד הברחות אידיאלי בין שני חלקי הכפר, ובפועל בין שטח לבנון לישראל.
אין זה מאוחר מדי. על ישראל לשנות גישה בעניין רג'ר - עלינו לאמץ קו המציב במקום הראשון את האינטרס של תושבי המקום. על הכפר, יחד עם כל תושביו, להישאר מאוחד - או שיימצא כולו בשטח ישראל, או שיעבור ויימצא כולו בשטח לבנון.
אכן, אפשר שסיכום זה לא יהיה סופי. עדיין מחכים לנו המו"מ ועתידו ומאפייניו של ההסכם בינינו לבין הסורים. אם יסוכם עתה כי הכפר יישאר כולו בידינו, יחזור הכפר בעתיד ככל הנראה לידי הסורים. ומאידך-גיסא, אם יועבר עתה הכפר כולו לידי שליטה לבנונית, או אז, כאשר יסוכם המו"מ בינינו לבין הסורים, וכשיוחלט כי האזור יוחזר לשליטת דמשק, נשאיר זאת לסורים שינהלו מו"מ ויסכמו את גורל הכפר במגעיהם עם בירות. בכל מצב - היום ובעתיד אל נחצה את הכפר לשניים.
ועוד הערה: עלינו להזדרז בעניין זה. עלינו לסכם את גורל הכפר קודם שיאושר בכנסת חוק משאל העם בכל מקרה של כוונה לוותר על חלק משטחה הריבוני של ישראל. יהא זה מגוחך להביא את שבעת המיליונים של אזרחי ישראל לקלפיות לצורך הכרעה על ויתור על 2,000 תושבי רג'ר.