בג"ץ אישר הפרדה מגדרית לחרדים באקדמיה

המוסדות להשכלה גבוהה רשאים ליצור מסלולים נפרדים לחרדים, אך אין למנוע מנשים להרצות בפני גברים חרדים ויש להימנע מהפרדה מגזרית במרחבים הציבוריים בקמפוסים. כך קובע (יום ב', 12.7.21) בית המשפט העליון. האיסור על הדרת נשים נקבע פה אחד, בעוד ההיתר לקיום המסלולים הנפרדים ניתן בדעת רוב. בג"ץ דן בהרכב מורחב של חמישה שופטים בארבע עתירות נגד תוכנית החומש אותה אישרה בשנת 2017 המועצה להשכלה גבוהה, במטרה לקדם שילוב חרדים באקדמיה. 18 מוסדות להשכלה גבוהה הפעילו מסלולים לחרדים בשנת הלימודים תש"ף במתכונות שונות: קמפוסים נפרדים, ימים/שעות נפרדים, מסלולים לנשים בלבד וכיתות נפרדות.

מלצר: תרומה לשוויון - אך אסור לפגוע במרצות

המשנה לנשיאה בדימוס, חנן מלצר, דחה את הטענה לפיה כל הפרדה מגדרית באוניברסיטאות ובמכללות פוגעת בזכות היסוד לשוויון, בין היתר נוכח הוראות חוק זכויות הסטודנט שהכיר במסגרות כאלו (כמו גם חוקים אחרים המאפשרים הפרדה מגדרית), ועל כן הדבר תלוי בנסיבות המקרה. רוב מרבית התלמידים הלומדים במסלולים הנפרדים בוחרים בכך מרצונם החופשי, בהתאם להשקפותיהם הדתיות התומכות בהפרדה מגדרית כאורח חיים. קיומם של המסלולים הנפרדים איננו משפיע על התנהלות המסלולים הכלליים המעורבים, הפתוחים בפני כל מי שחפץ וחפצה בכך, הדגיש מלצר. "הציבור החרדי הינו קבוצת מיעוט, אשר ייצוגו בהשכלה הגבוהה נמוך מחלקו באוכלוסייה. אין טעם לפגם בפתיחת מסלולים מיוחדים עבור הציבור החרדי, בקביעת תנאי קבלה מיוחדים עבורם, ובעידוד האוניברסיטאות לקבלת תלמידים חרדים באמצעות תקצוב מוגדל, או במלגות מיוחדות עבורו. אדרבה, יש בכך משום תרומה לשוויון המהותי, כך שיינתן ייצוג שוויוני בהשכלה גבוהה לכל חלק וחלק באוכלוסייה", אומר מלצר. לדברי מלצר, גם אם הסדר זה פוגע בצורה מסוימת בשוויון, פגיעה זו נעשית לתכלית ראויה של שילוב האוכלוסייה החרדית באקדמיה, ערך החינוך כשלעצמו הוא יהודי ודמוקרטי, הפגיעה עומדת ברובה במבחני המידתיות ולא הוכח שיש אמצעי שפגיעתו פחותה. זאת, למעט בסוגיה של הפליית מרצות - שאותה יש לבטל. "בכל הנוגע לקבוצה זו, הפגיעה החוקתית היא מוצקה ומשמעותית יותר, ויש בהפרדה משום פגיעה בכבודן של אותן מרצות, אשר נשללת מהן האפשרות ללמד במסלולי הגברים, על בסיס מין בלבד – הבחנה שאיננה רלוונטית לצורכי לימוד והוראה... השלכות ההפרדה כאן זולגות גם אל הציבור הכללי", אומר מלצר, ומכאן ההבדל בין המרצות לבין הסטודנטיות. הוא גם מזכיר, כי נשים לימדו גברים שהפכו לתלמידי חכמים ויש מורות במוסדות חינוך חרדיים בארה"ב. עוד קובע מלצר, כי יש לאכוף בקפדנות את איסור ההפרדה במרחבים הציבוריים בקמפוסים, וכן יש לבחון אמצעים חדשים, כמו הרצאות מקוונות, שעשויים לפתור בעיות שונות שהתעוררו ובראשן הוראת נשים. מלצר מדגיש: "הסדרי ההפרדה בכיתות הלימוד, הקבועים בהחלטת המל"ג – אין מקום לפֹסלם בביקורת שיפוטית, אולם סטייה מהאיזונים העדינים שפירטנו עלולה להביא את מסלולי ההפרדה – אל תחום אי-החוקיות". לכן, "ככל שמוסד לימוד יפר את תנאי החלטת מל"ג, הפרה מהותית – על המל"ג יהיה להפעיל את שיקול דעתה ולבחון את ביטול החלטת מל"ג לגביו, כך שהוא לא יוכל להפעיל עוד מסלולים מופרדים". הוראות פסק הדין ייכנסו לתוקף בשנת הלימודים תשפ"ב, המתחילה באוקטובר הקרוב.

הנדל: יש לעודד פתיחת שווקים לחרדים

השופט ניל הנדל קובע אף הוא, כי יש לאפשר את המשך קיומם של המסלולים הנפרדים לחרדים. לדבריו, שילוב החרדים באקדמי הוא יעד חברתי. פתיחת המסלולים הנפרדים מאפשרת לגברים ולנשים בחברה החרדית ללמוד באקדמיה, מה שלא יקרה בלעדיהם. הפגיעה בכרוכה במסלולים נפרדים אינה בתלמידות הבוחרות ללמוד במסלול הנפרד לנשים (שביכולתן לבחור ללמוד גם עם גברים במסלול הלימודים הרגיל) ונכון לכבד ולהכיר בבחירה זו - אלא בערכי החברה בעניין העדר הפרדה מגדרית במרחב הציבורי. לצד זאת, אין להפלות מרצות כתוצאה מקיומם של מסלולי לימוד נפרדים, תוך קביעה שיש לפתור עניין זה בצורה יצירתית. "נכון שמדיניות חברתית תפעל לעודד פתיחת שווקים שונים לבני ובנות החברה החרדית. המסלולים הנפרדים עשויים לסייע להם להשתלב טוב יותר בכלכלה הישראלית ובשוק התעסוקה – לטובתם ולטובת החברה כולה. שיקול זה תומך בגישה הדרגתית וביצירת מודלים נוספים, גם כדי לעודד את בני החברה החרדית לכיוונים מסוימים ולאפשר להם ליהנות מיתרונות ההשכלה הגבוהה", אומר הנדל. "אל לנו לשלול את הבחירה להשתייך לחברה החרדית לפני, תוך כדי ואחרי הלימודים. במובן זה, המטרה אינה לשנות אורח חיים אלא להרחיב אותו לבוחר או לבוחרת בכך". הנדל קובע, שהפגיעה בשוויון עומד בתנאי החוקתיות. היא נועדה לתכלית ראויה - לשלב את החרדים באקדמיה. ההפרדה היא בכיתות בלבד והתוכנית מוגבלת לתואר ראשון, ולא לתואר השני והשלישי שבהם לא יהיו מסלולים נפרדים. התוכנית נבחנת אחת לחמש שנים, וכאמור - כל אחד ואחת יכולים לבחור במסלול הרגיל. "יש לראות בחיוב את נכונותה של המועצה לתור אחר פתרונות חדשים לסוגיה מורכבת מאוד מבחינה עובדתית וערכית", הוא אומר.

אלרון: הכרעת המחוקק משקפת איזון

השופט יוסף אלרון סבר אף הוא, כי אין להתערב בשיקול דעת המל"ג בהחלטתה לאפשר את קיומם של מסלולי לימוד נפרדים בין נשים לגברים. זאת, בין היתר, לאור האינטרס הציבורי רב-המשקל שבפתיחת שערי ההשכלה הגבוהה עבור האוכלוסייה החרדית, באופן שיאפשר לה להשתלב בחברה ובשוק התעסוקה; ובשים לב לאיזונים הרבים הקיימים בתוכנית, אשר נועדו לצמצם את הפגיעה בזכויות הכרוכה בעצם קיומם של מסלולי לימוד בהפרדה. אלרון סבור שיש לדחות את העתירות בצורה מלאה, למעט בנושא המרצות, ולא להתערב בשיקול הדעת של המל"ג, שכן התוכנית דווקא קובעת גבולות הפרדה ברורים ומונעת את התרחבות ההפרדה אל מעבר לנדרש. הכרעתו של המחוקק "משקפת את האיזון בו חפץ המחוקק בין הזכויות לשוויון ולכבוד, שלפיהן אין להפלות מועמדים למוסדות אלו וסטודנטים בהם על בסיס מין – לבין האינטרס הציבורי שבהבטחת קיומה של מערכת להשכלה גבוהה אשר תהא נגישה גם עבור אלו שאמונתם הדתית אינה מאפשרת להם להשתתף בלימודים אקדמיים מעורבים, באופן שיאפשר בהמשך את השתלבותם בשוק העבודה", סבור אלרון. לדעת אלרון, יש לפרש בצמצום את חוק זכויות הסטודנט, כך שהוא מתיר להפעיל מסלולים שבהם מתקיימת הפרדה בין גברים לנשים כחריג בלבד, ורק כאמצעי לשילוב אוכלוסיות שבהן קיים צורך של ממש בעידוד השתלבותן באקדמיה. עוד הדגיש, כי מן הראוי לקבוע בעתיד הוראות ברורות באשר לאופן שבו ניתן להבטיח, כי בני שני המינים יוכלו ללמוד כל תחום בו הם חפצים, וכי מוסדות ההשכלה הגבוהה לא יפלו בפועל נשים המבקשות ללמד במסלולים הנפרדים. מכל מקום, לשיטתו, על המל"ג מוטלת חובה להבטיח, כי הטיב והאופי של ההוראה במסלולים הנפרדים זהים.

דעת המיעוט: פגיעה בלתי מידתית וללא סמכות

השופט עוזי פוגלמן סבר בדעת המיעוט, כי החלטת המל"ג פוגעת בשוויון במובנים שונים, היא ניתנה בחוסר סמכות ולכן דינה להתבטל. ההחלטה מהווה הכשרה מוסדית להפרדה באקדמיה ומנציחה עמדה פוגענית כלפי נשים ותפקידן בחברה. התוכנית אינה עומדת בחובה לשמור על שוויון הזדמנויות, שכן היצע המסלולים בהפרדה אינו שוויוני; וההפרדה המגדרית לא נותרת תחומה לכיתות הלימוד וזולגת אל המרחבים הציבוריים. חוק זכויות הסטודנט לא נועד להקנות למל"ג סמכות לאשר את התוכנית, בפרט בשים לב לכך שהמל"ג וסמכויותיו מוסדרות בחוק משלו. לדבריו, קיימים גם סימני שאלה בהתייחס לתשתית העובדתית שניצבה בבסיס החלטת המל"ג. השופטת ענת ברון הצטרפה לעמדתו של פוגלמן והוסיפה, כי יש לבטל את התוכנית משום שהיא טומנת בחובה פגיעה בלתי מידתית בעקרון השוויון ובכבודן של נשים, וזאת בלא שהחוק מסמיך את המל"ג לעשות זאת. לדבריה, מדיניות של "נפרד אך שווה" היא ככלל מדיניות מפלה ומשפילה, וביסוד התוכנית עומדת תפיסה סטריאוטיפית של נשים ככאלה ש"מפריעות" לגברים ללמוד. היא מנציחה פערי מעמדות מגדריים ואת תפיסתן של נשים כנחותות; והכל בחסות המדינה ובתוככי המרחב הציבורי. החשש הוא מ"נרמול" של ההפרדה המגדרית והתפשטותה בשוק העבודה; ולא מדובר בחשש תיאורטי, אלא בתהליך שאנו עדים לו בשירות הציבורי, הוסיפה ברון. לדברי ברון, כי המל"ג לא עמדה בחובה המוטלת עליה למצות אלטרנטיבות אחרות לשילוב חרדים באקדמיה טרם שפנתה לאמצעי הפוגעני של הפרדה מגדרית. לדעתה נדרשת חשיבה מחודשת בנוגע ללימודי הליבה, שכן המדיניות הנוהגת יוצרת חסם משמעותי בפני שילובו של המגזר החרדי באקדמיה - לא פחות ואולי יותר מהחסם התרבותי.