ברון: פגיעה עתידית במוניטין ובפרנסה אינה מצדיקה איסור פרסום

חשש לפגיעה עתידית במוניטין ובפרנסה אינו עילה לאיסור פרסום. כך אומרת (יום א', 1.8.21) שופטת בית המשפט העליון, ענת ברון, בדחותה בקשה לאסור לפרסם את שמו של מי שבקשתו לקבלת רשיון למתן אשראי נדחתה בידי הממונה על שוק ההון. הממונה, משה ברקת, דחה את בקשתם של סלים אבו-נסרה וחברת סלים א.נ ניהול והשקעות שבבעלותו לקבל רישיון מורחב למתן אשראי ולמתן שירות בנכס פיננסי. אבו-נסרה והחברה פועלים מאז 2001 בשוק האשראי החוץ-בנקאי ובשנת 2020 עמד היקף פעילותם על 400 מיליון שקל. בשנת 2017 הם ביקשו לקבל רישיון מחודש, אך הבקשה נדחתה בשל מידע מודיעיני מן המשטרה ולפיו אבו-נסרה מעורב בהלבנת הון והתנהלה נגדו חקירה בחשד למרמה ושיבוש הליכים. עוד ציין ברקת, כי לאבו-נסרה מיוחסות הפרות חוק בהיקף של 25 מיליון שקל, וכי החברה נקנסה בשנת 2015 ב-500,000 שקל בידי הרשם לנותני שירותי מטבע. במהלך השימוע שלאחר ההחלטה נסגר התיק נגד אבו-נסרה, אך ברקת לא שינה את החלטתו בשל מידע מודיעיני על מעורבותו של הלה בעבירות הלבנת הון. הוא הורה לחברה להפסיק לתת אשראי חדש ולחסל את פעילותה בתוך חודשיים. אבו-נסרה והחברה ערערו לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר לבקשתם הטיל איסור פרסום על התיק. לאחר שנדחה הערעור, התיר בית המשפט לפרסם את פסק הדין. בעקבות הגשת ערעור לעליון, האריכה ברון את איסור הפרסום. כעת דחתה ברון את בקשתם של אבו-נסרה והחברה לסעד זמני שיאפשר לחברה להמשיך לפעול והתירה לפרסם את התיק. בפני המבקשים ניצבת משוכה של ממש בערעור", במיוחד לנוכח החומר המודיעיני החסוי בו עיינה גם היא - אומרת ברון. גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתם, שכן אם יזכו בערעור - יוכלו לקבל מהמדינה פיצוי. "אל מול הפגיעה הכלכלית הפוטנציאלית במבקשים, ניצב האינטרס הציבורי של הרחקת גורמי פשיעה מתחום השירותים הפיננסיים. ומשעה שמתעורר חשש לפעילות עבריינית הנוגעת לליבת פעילות נושא בקשות הרישיון, ממילא אין מקום להורות על עיכוב ביצוע החלטת המפקח, שכן אחרת עלולה להתאפשר פעילות שיכול שתנציח מצב של פגיעה בביטחון הציבור", מוסיפה ברון. לגבי איסור הפרסום אומרת ברון: "עקרון פומביות הדיון, הינו עקרון מושרש במשפטנו שאף זכה לעיגון בחקיקת יסוד ובחקיקה ראשית. ברירת המחדל אפוא היא פרסום פסקי דין, לרבות שמות הצדדים; והחריג לכלל זה הוא קיומה של הוראת חוק המאפשרת בנסיבות מתאימות למנוע פרסום של פסק דין או חלק מפרטיו". אבו-נסרה טוען שהפרסום עלול לגרום פגיעה בלתי הפיכה בעסקיו ובאמינותו, "אולם בנסיבות העניין ובכללן הטעמים שבעטיים נדחו בקשות הרישיון, אין הצדקה למתן סעד זמני בדמות חיסיון פרטי המבקשים". ברון מסכימה עם המחוזי (השופטת רחל ברקאי), כי "ישנו עניין ציבורי בפרסום פרטי המבקשים, ולכן גם בסוגיה זו קשה להלום את הטענה שמאזן הנוחות נוטה לטובתם. יצוין כי פגיעה בפרנסתו של בעל דין כתוצאה מפרסום פרטיו, אינה מובילה בהכרח לפגיעה בפרטיותו המצדיקה איסור פרסום. במקרה הנדון המבקשים לא טענו לפגיעה כלשהי בפרטיותם, אלא ביססו את בקשתם על המוניטין העסקי ועל אמינותם שעלולים להיפגע; כלומר, מדובר בפגיעה שתחומה לפרנסתם העתידית של המבקשים אם יתקבל הערעור; ומשכך לא מצאתי להורות על איסור פרסום פרטי המבקשים, הוא הסעד הזמני שנתבקש בערעור". אבו-נסרה והחברה חויבו בתשלום הוצאות בסך 2,000 שקל. את אבו-נסרה ייצג עו"ד גיל עשת, ואת הממונה - עו"ד יעל מורג יקו-אל.