המדינה אינה שולטת על הבדואים בנגב

הנגב הוא שטח הפקר מבחינת משילותה של המדינה על האוכלוסייה הבדואית בו. זו המסקנה העולה (יום ד', 4.8.21) מדוח מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן. הפרות חוק בכל התחומים - החל מאי-תשלום מיסים וארנונה, דרך גניבות חשמל ומים וכלה בחדירות לבסיסי צה"ל - הן נורמה בקרב אוכלוסייה זו, בעוד המדינה מרימה ידיים למולן ומפגרת משמעותית בתוכניותיה-שלה להסדרת ההתיישבות הבדואית הבלתי-חוקית. כמה מן הנתונים הבולטים בדוח מיטיבים להדגים את התופעה. 87% מן הדוחות שניתנו באזור בשנים 2018-2017 לנהגים שמעולם לא הוציאו רשיון נהיגה היו ללא-יהודים. בעוד שיעור הנהגים הלא-יהודים בנגב הוא 10% בלבד, הרי שבשנת 2018 הם היו מעורבים ב-61% מהתאונות הקטלניות וב-60% מהתאונות הקשות. 70% מהתיקים הפליליים בעבירות מס מהותיות בנגב הם נגד לא-יהודים. אותה אוכלוסייה הייתה חייבת למע"מ באר שבע 1.2 מיליארד שקל בשנת 2019 - מחצית מכלל החובות למשרד זה. שיעור גביית הארנונה למגורים ברשויות הבדואיות עומד על 38%-15%, לעומת 84% ביתר הרשויות בדרום. במרחב נגב של המשטרה נפתחו 205 תיקים בטענה לגביית דמי חסות ("פרוטקשן") מאז ינואר 2019. בשנת 2018 היו 4,411 פניות למרכז השליטה של המשטרה במחוז דרום בשל סכנות בכביש - ירי, בריונות, זריקת אבנים וגמלים משוטטים. בנגב מצויים 20 אתרי פסולת פיראטיים, אליהם מגיעה פסולת ביתית גם ממרכז הארץ. בשנת 2017 היו בישראל 10,000 נשים במשפחות פוליגמיות; למרות שמדובר בעבירה פלילית, ולמרות שהיועץ המשפטי אביחי מנדלבליט הורה להגביר את האכיפה עליה, סגר מחוז דרום של המשטרה 86% מהתיקים והוגשו כתבי אישום ב-15 מקרים בלבד. בשנים 2019-2018 היו בנגב 13 אירועים של גניבת שנאים וקווי מתח גבוהה. בשכונה אחת ויחידה בעיר רהט היו 30 התחברויות פיראטיות לרשת החשמל במחצית הראשונה של 2018; הנזק לחברת החשמל מחיבורים כאלו בשנת 2020 היה 41 מיליון שקל. בשנים 2018-2008 היו 1,150 אירועים של חבלה בתשתיות המים של מקורות וגניבת מים וציוד. בשנים 2019-2018 היו 73 אירועים פליליים בשטח בסיס נבטים, ובהם זריקות אבנים וחדירה לשטח הבסיס. בבסיס צאלים היו 1,628 אירועים בשנים 2020-2017 והם גניבת ציוד, כניסה לשטח אש והקמת חממות קנביס בשטח הבסיס.

מימוש חלקי של הסדרת ההתיישבות

כאמור, המדינה אינה עומדת בתוכניותיה להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. רשות ההסדרה ביצעה באופן חלקי את היעדים שפורטו בתוכנית העבודה שלה לשנת 2019 בתחומים של פיתוח מגרשי מגורים, פינוי והסדרת תושבים מהפזורה ביישובי קבע ואישור עסקות לשיווק מגרשי מגורים כמענה לריבוי הטבעי. כך לדוגמה, היא פיתחה 758 מגרשים (38%) מתוך ה-2,000 שהציבה כיעד בתוכנית העבודה לשנת 2019 ושיווקה 1,050 דירות; מדי שנה נולדים בנגב 10,000 תינוקות, כך שהשיווק רחוק מלענות אפילו על צורכי הגידול הטבעי, שלא לדבר על התושבים הנוכחיים ביישובים הבלתי-מוכרים. הרשות גיבשה הצעה להשלמת הסדרת התיישבות הבדואים בנגב עד 2030. היא הוגשה אשתקד לשר הכלכלה, אך טרם אושרה תוכנית אב מתוקצבת ליישובים הבדואים בנגב מעבר לתוכנית החומש (שתסתיים בשנת 2022), המשקללת מגמות של גידול אוכלוסייה, הסדרת הפזורה, הקמה ושדרוג של תשתיות, בחינת הצורך להעביר את סמכויות הפיתוח לרשויות המקומיות ועוד. גם תוכנית החומש לשנים 2021-2017 בוצעה באופן חלקי בלבד. בשלוש השנים הראשונות שלה בוצעו התקשרויות למימון פרויקטים בהיקף של 1.68 מיליארד שקל (53% מהתוכנית). משרד התחבורה, המשרד להגנת הסביבה והרשות להסדרה העמידו התחייבויות תקציביות ל-23% בלבד מהנדרש בתוכנית הרב-שנתית. תשעה משרדי ממשלה ורשות ההסדרה לא דיווחו למשרד החקלאות על מדדי התוצאה ב-19 תחומי פעילויות (61%) מתוקצבים בתחומן.

אין תשתיות מים, ביוב וחשמל

אנגלמן עומד על כשלי תשתיות ומינהל בחלק מן היישובים הבדואים. במרבית יישובי המועצות האזוריות אל-קסום ונווה מדבר כמעט שלא הוסדרו תשתיות ציבוריות של מים, ביוב, חשמל, כבישים, תקשורת, תאורת רחוב ומדרכות. בתאגידי המים נווה מדבר ומי רהט שיעור פחת המים בשנים 2017-2016 עמד בממוצע על 38%-17% מול ממוצע של 7% ביתר תאגידי הדרום. מועצות נווה מדבר ואל-קסום לא גבו ארנונה מתושביהן מאז הוקמו ב-2012. ביישובי מועצות אלו אין תשתיות לטיפול בשפכים. פינוי השפכים של כ-70,000 בתים מתבצע באמצעות בורות ספיגה, מצב המשמש כר פורה לזיהום מי התהום ולמחלות, תוך סכנה לחיי אדם. נזקי המפגע הסביבתי שמקורו באותם יישובים צפויים להגיע גם לבאר שבע. הדרכים שבהן עוברים רכבי הסעות התלמידים ביישובי הפזורה הן בלתי סלולות ומשובשות מאוד, ובעונת בחורף השיטפונות גורפים קטעי דרך. לכן גוברת הסכנה לתלמידים המוסעים, והורים רבים בוחרים שלא לשלוח את ילדיהם ללימודים בעת אירועי גשם משמעותיים. חברות ההסעה משתמשות באוטובוסים ישנים, בני יותר מעשור שנים, הנחותים מבחינה בטיחותית. חברת מקורות מתמודדת מדי שנה עם 105 אירועי חבלה במתקניה בנגב וגניבה מהם, הגורמים לה נזקים במאות אלפי שקלים ופוגעים בתשתית המים. חברת החשמל מתמודדת מדי שנה עם אירועי גניבה רבים, בעיקר של שנאי מתכת, ממתקניה בנגב - כנראה משום שהם מטרה לסוחרי מתכת. החיבורים הפיראטיים, הנפוצים למדי בפזורה, מסכנים חיי אדם וגורמים תקלות ברשת החשמל. חברת תשתיות נפט (תש"ן) מתמודדת זה שנים עם פגיעות בקווי הדלק שלה בדרום וניסיונות לגנוב דלק מקווי הצנרת התת-קרקעיים. מעבר לפגיעה בחברה, קיימת פגיעה ברציפות האספקה למתקנים חיוניים וכן פגיעה בסביבה כתוצאה מדליפת דלק לקרקע.

חממות קנביס בבסיס צאלים

ההתיישבות הבדואית סמוך לבסיס נבטים מביאה לפגיעה ביטחונית, נזק לתשתיות בסיס ופגיעה באיכות הסביבה, וכן עלולה לפגוע בבדואים החיים שם. לדוגמה: ניתן להשקיף על הבסיס, מצב המאפשר לימוד דפוסי פעילות הבסיס, הן בשגרה והן בחירום, פעילות שהיא בגדר נכס מודיעיני אסטרטגי; חדירת עדרי צאן יכולה להסב נזק למטוסים; לעיתים מתרחשים אירועים של השלכת צמיגים ואבנים לעבר מכוניות צבאיות; שריפת גזם של התושבים הבדואים סמוך לגדר האלקטרונית ההיקפית של הבסיס פוגעת בגדר. בשנים האחרונות קיימת בנייה בלתי חוקית של תושבים, שמזוהים ברובם כתושבי הכפר ביר הדאג', סמוך לבסיס צה"ל בצאלים ולשטחי האש של הבסיס. כמו-כן, קיימת תופעה של רעיית עדרים בשטחי האש של הבסיס, המסכנת הן את רועי הצאן והן את בעלי החיים. במרחבי הבסיס מבוצעת פעילות פלילית הכוללת גניבת ציוד למטרות שונות, בין היתר לצורך מכירתו לארגוני פשע (תחמושת, חומרי חבלה), סיוע לפעילות של הברחות (אמצעי ראיית לילה ומכשירי קשר) והפקת רווחים כלכליים (ברזל, נחושת, סולר). בין ינואר 2017 ליולי 2020 היו 1,628 אירועים פליליים, והוקמו בשטחי האש של הבסיס מאות חממות קנביס. עוד מעלה הדוח, כי הפשיעה פורחת בעוד המשטרה איננה בשטח. עד פברואר 2020 טרם הוקמו תחנות משטרה ביישובים חורה, כסייפה ולקייה, שנועדו על-פי תוכנית השר לביטחון הפנים לחזק את מערך המשטרה ביישובי המגזר הערבי בדרום. בערערה הוקמה תחנת משטרה, ובשגב-שלום פועלת תחנה שבה מוצב מספר קטן של שוטרים ביחס לתחנת משטרה רגילה. מינואר 2015 עד מרס 2020 נגנזו או הועברו להליכי סגירה 177 (67%) תיקי סחיטת דמי חסות במרחב נגב, ו-87 תיקים (33%) הועברו להמשך טיפול בפרקליטות מחוז דרום. נתוני המשטרה לגבי היקף תופעת סחיטת דמי חסות בנגב אינם משקפים את היקף התופעה במלואה, אלא רק את הדיווחים למשטרה על תופעה זו.

קבלה במרמה של קצבאות

קיימת תופעה לפיה נשים מגורשות על-ידי בעליהן ונשארות לחיות במקום מגוריו ואף סרות למרותו, אך מדווחות לביטוח הלאומי כמשפחות עצמאיות (חד-הוריות). כמו-כן, קיימת תופעה של נשים בדואיות תושבות ישראל שעברו לגור בשטחי יהודה ושומרון וממשיכות לקבל קיצבה מהביטוח הלאומי. המוסד אינו מצליח לבצע חקירות ובדיקות נאותות להוכחת המצב לאשורו, וכך ניתן לנצל את הפוליגמיה לצורך קבלת קצבאות שלא כדין. 218 מתוך 388 התיקים הפליליים (56%) שנפתחו לעברייני מס באזור הנגב (נכון ליוני 2018) משתייכים לאוכלוסייה הלא-יהודית - פי 3.5 מחלקם בכלל העוסקים בנגב. בשנים 2019-2016 ערכה הרשות 327 מבצעי אכיפה באזור הנגב, אך רק אחד מהם נערך בפזורה הבדואית. אנגלמן מתריע: "הימנעותה של רשות המיסים מלהיכנס לאזורים אלו, עלולה לגרום לאובדן מהותי של הכנסות ממיסים ולהפחתת ההרתעה". נכון למאי 2020, לא הותקנו ביישובי הפזורה מערכות אזעקה מפני טילים מרצועת עזה, משום שלהתקנתן נדרש שילוב של חיבור מסודר לתשתיות חשמל ומבני ציבור ראויים ויציבים, החסרים ביישובים אלו. במרבית היישובים בפזורה סירבו האחראים למסגדים להתקין כרוזיות. האמצעי המרכזי בפזורה לקבלת ההתרעות הוא היישומונים של פיקוד העורף לטלפונים הניידים. הגם שנעשו פעולות להכשרת גורמי הצלה ולאספקת ציוד החייאה, רק 1,700 תושבים (55% מבין המיועדים לכך) השתתפו בקורסי הכשרה. ליישובים סופקו 334 ערכות ומכשירי החייאה - 54% מאלו שנועדו להיות מסופקים.