העליון מגביל חיפוש סמים בנתב"ג

המשטרה אינה רשאית לבצע חיפוש סמים אקראי בנמל התעופה בן-גוריון, בהעדרו של חשד ממשי כלפי מי שעל גופו מבוצע החיפוש. כך קובע לראשונה (יום ה', 12.8.21) שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון. המדינה טענה, כי המחוקק ביקש לאפשר לה לבצע חיפושי פתע בנתב"ג, גם ללא חשד סביר. היא הסתמכה על חוק הטיס, המעניק סמכות לבצע חיפוש בנמל תעופה "אם החיפוש דרוש, לדעתו, כדי לשמור על ביטחון הציבור"; ועל פקודת הסמים המסוכנים, לפיה "רשאי שוטר לערוך חיפוש בלא צו חיפוש... על גופו של אדם אגב כניסתו לשדה תעופה... אם החיפוש דרוש לצורך קיום הוראות פקודה זו". אלרון דוחה את גישתה המרחיבה של המדינה: "אף שההסמכה הקבועה בסעיפים אלו רחבה יחסית, אין לגזור ממנה סמכות כללית לערוך חיפוש על גופו של אדם, בכליו או ברכבו ללא כל תשתית עובדתית המצדיקה זאת, כפי שטוענת המשיבה. פרשנות רחבה מעין זו תרוקן מתוכן את המגבלה שנקבעה בחוק, שלפיה חיפוש כאמור יתבצע אך ורק אם הוא דרוש לשם ביצוע פקודת הסמים או בכדי לשמור על ביטחון ציבור. היא אף אינה מתיישבת עם הכלל שעליו עמדתי לעיל לפיו יש לפרש בצמצום סעיפי חוק המקנים סמכות לערוך חיפוש על גופו של אדם, בכליו או ברכבו גם בהעדר חשד סביר לביצוע עבירה על ידו, או לכך שהוא מחזיק בחפץ אסור. "תחת זאת, כפי שהודגש בפסיקת בית משפט זה, הסמכות לביצוע חיפוש מכוח סעיפים אלו מוגבלת אך ורק לתכליות שלשמן צוין במפורש כי היא נועדה; ויש לממשה באופן מידתי להשגת תכליות אלו בלבד. על כן, את דרישת המחוקק כי חיפוש ללא צו לפי הסעיפים שבמוקד ההליך דנן יבוצע אך ורק אם הוא דרוש לשם קיום הוראות פקודת הסמים ולצורך שמירה על ביטחון הציבור, יש לפרש באופן דווקני - כך שעל המשטרה הנטל להראות כי החיפוש אכן נחוץ לשם קיום תכליות אלו; וחוקיות החיפוש תיבחן כאמור בהתאם לנחיצותו לקיום הוראותיה".

פגיעה בפרטיות ובאוטונומיה על הגוף

אלרון מדגיש: "אין משמעות הדבר כי נדרש קיומו של חשד קונקרטי כי אדם פלוני נושא על גופו סם, הנלמד ממידע מודיעני או התנהגותי. אולם, יש להבטיח כי החיפוש יבוצע לפי אמות מידה ברורות ואחידות, אשר יעוגנו בנוהל, ויתבססו על תשתית עובדתית מינימאלית המלמדת על קשר רציונאלי בינן לבין נחיצות החיפוש שיבוצע לפיהן לשם קיום התכליות שנקבעו בחוק או בפקודה הרלוונטיים; על כך שהיקף החיפושים שיבוצעו לפיהן לא יעלה על הנדרש; וכן על כך שאופן ביצוע החיפוש בכל מקרה ומקרה לא יפגע בפרטיות של אדם מעבר לנדרש". הוא מציע לדוגמה להתחשב במידע כללי על דפוסי התנהגות של מבריחי סמים או להתמקד בנוסעים המגיעים ממדינות הידועות כ"יצואניות" סמים. לדברי אלרון, "מוטב אפוא, כי המשיבה תפעל בהקדם להסדרת נהלים אשר ינחו את שוטרי משטרת ישראל בביצוע חיפושים במעברי גבול על-מנת שיוכלו לממש את סמכויותיהם כדין - וימנעו מהם מלפעול באופן שרירותי. אך מובן כי אף הנחיות ונהלים אלו, עשויים לעמוד בעתיד תחת ביקורת שיפוטית לבחינת התאמתן לדרישת המחוקק". הוא זיכה את דניס זייצב מייבוא סמים, אשר נתפסו בחיפוש בנתב"ג, וזאת מאחר שהחיפוש היה אקראי ולא התבסס על חשד סביר. השופטת ענת ברון מוסיפה: "השלמה עם חיפוש שרירותי כזה - גם אם הניב תוצאות, מבחינה זו שנמצא סם בכליו של המערער - משמעה שכל אדם הנוחת בשדה התעופה צפוי לחיפוש על גופו, בנתון להחלטה אקראית של שוטר שמסורה בידיו סמכות חיפוש כללית. בבחינת מצאתָ, הצלחתָּ; לא מצאתָ, לא קרה דבר. זוהי פגיעה בפרטיות ובאוטונומיה של אדם על גופו שלא ניתן להשלים עימה. אין לה עיגון מפורש בדין, וטוב שכך. למרבה התמיהה, אף שחיפוש כזה נקוט בידי שוטרי משטרת ישראל, לא קיים כלל נוהל המנחה אותם אימתי, אם בכלל, ניתן - בלא שקיים צו חיפוש ובלא שמתקיים חשד סביר - לערוך חיפוש על גופו ובכליו של אדם הנוחת בנמל תעופה בישראל, בניסיון לאתר סם מסוכן". השופט דוד מינץ הסכים עם אלרון במישור העקרוני, אך סבר שיש לדחות את ערעורו של זייצב, שכן הפגמים בחיפוש נבעו מאופן הפעלת הסמכות הקבועה בחוק ולכן אין הם מצדיקים את פסילת הסמים כראיה. את זייצב ייצגו עוה"ד עומר בללי וארתור שני, ואת המדינה - עו"ד אריה פטר.