עם מתן פסק הדין בבג"צ, לעניין הסרט "ג'נין ג'נין", שהתיר את הקרנתו, הגדרתי אותו - "ככתם שחור בפסיקה". לצערי - הכתם מתממש ומתרחב לנגד עינינו באקדמיה.
ידיעה שהתפרסמה לאחרונה, הציתה מחדש את הוויכוח המר סביב הסרט ג'נין ג'נין, של השחקן מוחמד בכרי. מחד עומדת החלטת בג"צ השנויה במחלוקת ציבורית ומשפטית - המגנה על זכות הביטוי החופשי, זכות היצירה אומנותית ומאידך -
סרט שכולו כזבים, בדיות, רכילות, שקרים גסים וסיפורי זוועות, תפורים בחוטים גסים של שקרים מגמתיים.
ומעל לכל - סרט שכולו הסתה פרועה אנטי ישראלית
ופגיעה קשה בחיילי צה"ל, ותדמיתם והתנהלותם המקצועית מוסרית.
הקרנת הסרט באוניברסיטת תל אביב, לא באה במסגרת וויכוח אקדמאי על זכות היצירה והביטוי החופשי - אלא על-רקע הצבעה על העוול והזוועות כביכול - שנעשו בג'נין בתקופת מבצע "חומת-מגן".
אין זה חדש ומפתיע - שהאקדמיה היא שמובילה את ההסתה נגד ישראל בחו"ל ובארץ תחת כנפי המטריה של חופש הדיבור והיצירה.
ניחא, כאשר אקדמאיים מגויי העולם מובילים קוו אנטי ישראלי - מחרימים מרצים תוצרת הארץ ומטיפים לחרם על ישראל , אבל כאשר גם האקדמיה בישראל, במיוחד גורמים קיצוניים שבתוכה (מאוניברסיטת בן-גוריון, ירושלים ות"א) - מצטרפים למחרימי ומסיתי ישראל, הדבר מתחיל לעורר דאגה.
התרגלנו, בשנים האחרונות, שאומנים ויוצרים ישראלים, ציירים, סופרים ואנשי קולנוע ומרצים למיניהם, מסתובבים בעולם ומזדהים עם אויבינו ומשמיצינו והרוב האקדמאי בארץ שותק ומגמגם.
המרצים והאמנים - משמיצי ישראל בעולם, מתוגמלים וחיים לרוב מתקציבים ציבוריים לאומיים, ולא עלה על דעתם ודעת משלמי משכורתם, לנתק אותם מיוזמתם או בהתנדבות מזרם הכסף המשמן את יצר הנקמנות במדינה הנלחמת עדיין על עצמאותה.
ההיסטוריה של העם היהודי ומדינת ישראל - לכל אורכה מלאה בחריגים ובבנים סוררים, מלחכי פנכא, מתפלשים ומלקקים את מגפי שונאי ורודפי ישראל. זה החל עוד ביציאת מצרים והגעגועים לסיר הבשר המר במצרים, דרך המתייוונים, דרך המומרים ומשתפי פעולה עם האינקוויזיציה בספרד, דרך משתפי פעולה עם הצורר הנאצי ועד ליפי הנפש, מהאקדמיה הפוסט ציונית, החיים ומסיתים שבתוכנו.
כאשר עשרות מרצים בכירים באוניברסיטת ירושלים חתמו על מסמך, לפני שנים לא רבות, כנגד הזמנתו של ביבי נתניהו (בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה) - להרצות באוניברסיטת ירושלים בשל התנהלותו הפוליטית, אז מה לנו כי נלין על מרצים באוניברסיטאות זרות הקוראות להחרים את ישראל.
ואם בג"צ שלנו נותן הכשר לסרט אנטי ישראלי מובהק, המכתים את צה"ל ולוחמיו, שמסרו חייהם למען ביצוע משימות מצילות חיים - תוך התנהלות מוסרית ומקצועית, ונותן יד להשמצות וכזבים בנוסח אלף לילה ולילה, מה לנו להלין על אויבנו ושונאינו.
כאשר פנו הלוחמים בקשה לדיון נוסף בבג"צ - הושבו פניהם ריקם.
בית המשפט העליון, ע"י השופט מצא, דחה את בקשת המשפחות השכולות של חללי "חומת מגן" בג'נין לקיום דיון נוסף בסוגיה - אשר התיר את הקרנת סרטו השערורייתי השקרי המסית והמדיח של הבמאי מוחמד בכרי. השופט מצא, ניסה בשל רגישות הנושא, אי הדיוקים, השקרים, תיאור מעוות של עובדות, המעמיד את חיילי צה"ל שלחמו בג'נין - כמפלצות הגרועות יותר מחיילי האס-אס הידועים לשמצה - להציע פשרה ע"י הוצאת הקטעים הבעייתיים מהסרט או להוסיף כתוביות אזהרה - אך הבמאי סירב.
אישור הקרנת הסרט במלואו, למרות קביעתו החד-משמעית של השופט מצא - על קטעים שקריים מניפולטיביים, מתגרים, מסיתים, המעמידים את לוחמי גדוד המילואים כמפלצות וקלגסים צמאי דם - היא שערורייה, חוצפה ו"כתם שחור" בפסיקת בג"צ לדורותיו.
ההחלטה מצביעה על חוסר אומץ לב ציבורי משפטי ומוסרי - תחת מסווה מסולף ורדוד של "חופש ביטוי ויצירה".
שלא תהא אי הבנה - חופש ביטוי, חופש יצירה הם עקרונות נעלים ואבני יסוד בחברה מודרנית דמוקרטית, אך שום עיקרון, אינו נעלה ועומד מעל המציאות, מעל זרימת החיים ומהותם, מעל המוסד החברתי והאמונה שבלב - ועליונות קידוש החיים.
עקרונות היסוד משקפים את המציאות, מנסים לשפרה ולשאוף להעלותם לגבהים, אך אינם מנותקים מההוויה הקיומית ואינם מתעלמים מעובדות החיים והמצב בו נמצאת החברה הן מבחינה ביטחונית והן מבחינה מוסרית.
"חופש הדיבור והיצירה" - אינם יסוד מקודש, הוא נתון לביקורת החברה ומכך גם לביקורת בג"צ. וכבר אמרו בתי המשפט, לרבות פסיקה של הנשיא ברק ושופטיו - שגם ל"
חופש הביטוי" יש גבולות ושמדינה דמוקרטית רשאית ולפעמים אף חייבת להלחם ולהגביל זכות זו אם יש בה אלמנטים הרסניים מסיתים וזדוניים שמביאים לפגיעה באושיות החברה הדמוקרטית הישראלית. כלומר: "חופש ביטוי" - כן בגבולות סבירים ומבוקרים: "חופש הסתה" - חופש המרדה, חופש לקרוא לשבירת קודים מוסריים, להדיח אחרים, לעשות מעשים בעקבות "מסרים" מעוותים בשום אופן לא.
וכך אומר השופט מצא על הקטעים הבעייתיים בסרט כשהוא מתייחס בעיקר לחמש דוגמאות
קיצוניות ואלה הן:
א. חיילי צה"ל הורגים בכוונה ילדים, נשים, זקנים, מפגרים, נכים ועצירים (זה מזכיר לכם משהו?).
ב. טנקים דרסו בכוונה אנשים חיים וגופות.
ג. חיילים הטיחו ראשי ילדים בקיר, או ירו בהם (זה שוב צריך להזכיר לכם משהו?).
ד. חיילים קשרו אחד מן המחבלים ואח"כ ירו בראשו.
ה. חיילים הוציאו להורג שבויים ועל גופת אחד מהם עבר טנק.
רבותי, אלה הם רק הקטעים הבעייתיים כפי שציין בית המשפט בעצמו ועכשיו על הציבור להחליט.
לדעתי, יש להחרים את הסרט ואת יוצרו. יש להפגין, להסביר בכל מקום שהסרט יוקרן, ולהפיק את המחאה החברתית - כמטרה נעלה. שלא תהיה אי הבנה וטעות בהבנת הנקרא - איש מאתנו אינו רוצה לחיות במדינה שבה סותמים לאזרחים ולאמנים את הפה. האמרה של בית המשפט העליון - ש"חופש הדיבור" - הוא עיקרון המאפשר לצד אחד לומר דברי ביקורת ובלע, והיכולת שלנו להקשיב ולהבליג גם בלי שאנו מסכימים לכך, אינה אמורה להתפרש על דברי שקר. זהו הקו המנחה של דמוקרטיה מתקדמת שעוצבה ע"י אמרתו המפורסמת של וולטיר: "אני לא מסכים לאף מילה שלך אך אלחם עד מוות כדי שתוכל להשמיעה."
אמרה נעלה ואצילה - אך גם לה כפי שציינתי לעיל יש גבולות וקווים אדומים, ויש מקרים כמו הסרט ג'נין ג'נין - שבו ניתן לומר "אני אלחם עד מוות כדי ש
לא תוכל לומר את הדברים האלה".
כואב ומצער - שאכן 13 חיילי גדוד המילואים שלחמו בג'נין, וחבריהם במקומות אחרים, אכן נלחמו עד מוות ונפלו כגיבורים, כדי לא לפגוע באמות המידה ובסטנדרטים שהציב להם צה"ל, מבחינת כללי מלחמה והתנהגות אנושית עם אוכלוסיה אזרחית - גם בתנאי קרב קשים.
לוחמי ג'נין - יכלו מעשית ופיזית להרוס את הרובע בו התבצרו המחבלים על מטעני הצד והאמל"ח - ע"י טנקים, מטוסים, ארטילריה, כסיוע לכיבוש הקטע הבעייתי - במקום להכנס למארב של ירי משולב במטעני צד ומוקשים.
אין ספק - שצבא אחר, כל צבא מודרני היה עושה זאת; ראה את הצבא האמריקני באפגניסטן, נאט"ו ביוגוסלביה/קוסובו - ועכשיו בעירק - העיר נגף וסביבותיה. במקרה קודם - לא היססו האמריקנים - להפגיז מסגד - שהוא מקום קדוש ומוגן ע"י אמנות בינלאומיות - ולהרוג כ-70 מורדים. איש לא צעק וציפור לא צייצה.
אז תגידו - אנחנו לא אמריקה. זה נכון - וחבל כי אז היינו חוסכים את חייהם של 13 לוחמי מילואים ומכופפים את הקוד הצה"לי למען המציאות - אך המפקדים בשטח החליטו אחרת, ועלינו להצדיע להם ולמשפחותיהם.
ומה תרומתו של בג"צ? התרת סרט מלא שקרים, הסתה ושנאת ישראל. הסרט מצטרף אוטומטית לאש המלבה את האנטישמיות בעולם - כאשר לתוך המדורה מוסיפים זרדים גם אמנים ואינטלקטואליים למיניהם, משמיצי ועוכרי ישראל - גם הם בנימוק של חופש הדיבור והיצירה. כמו מכתבו המתרפס והמבייש של רון פונדק לרוצח ברגותי, גם סרט כמו ג'נין ג'נין, מגביר את השנאה ודוחף לבצוע פגועי התאבדות.
לדעתי, על המשפחות השכולות להתארגן תוך פנייה לציבור, לגופים פרטיים וממלכתיים וביניהם משרד הביטחון, הוועד למען החייל בארץ ובחו"ל, "צוות" ארגון גמלאי צה"ל, אגודת החיילים המשוחררים ואחרים, כדי לאסוף כסף ותרומות ליצירת סרט משלהם על מבצע "חומת מגן" והלחימה בג'נין למען האמת והצדק שגם יראה וגם יעשה.
אני מצפה, שיקום גוף, שיכין סרט בשם "בכרי - בכרי" על עוללות משפחת בכרי ובמיוחד בני המשפחה שנעצרו וחלקם כבר נשפטו על סיוע למחבלים, הלנתם, הדרכתם והסעתם למקומות בהם התפוצצו וגרמו להרוגים ולפצועים או סרט המשך "בשארה-בשארה", על מעלילי עזמי בשארה.
את שני הסרטים הנ"ל הייתי מציג בכל מקום שבו יוצג הסרט ג'נין ג'נין - ואז באמת שהציבור בארץ ובחו"ל ישפוט. ובאשר לבג"צ והחלטתו - צר לי שהוא לא הצליח להתעלות במעלות התבונה והאומץ המשפטי ציבורי ישראלי ולא פסל את הקרנת הסרט - על בסיס אותו עיקרון של חופש דיבור - כן לחופש היצירה - לא ל"חופש" השקרים וההסתה. ובכן - המילה האחרונה עוד לא נאמרה - נחכה להתפתחויות.
הערות והרהורים בענייני דיומא:
1. ההתנפלות הברוטאלית על ביבי נתניהו באמצעות התביעה כנגד שרה נתניהו - היא עיתונות זולה.
2. העיתונאי הדגול, בן-כספית, מנהל זה שנים מערכה אישית בגיבוי העיתון כנגד ביבי - ולא בצורה הוגנת.
3. במאמרו מיום 17.1.10 (מעריב) - טוען שביבי לא כשיר לנהל את המדינה, כי שרה נתניהו למעשה מנהלת אותו ואת הממשלה.
4. לעניין זה צריך לגלות סקופ בלעדי:
א. שרה או בשמה המלא גב' ראש הממשלה - נותנת הוראות לראש המוסד, בכל נושא הלחימה בגרעין האירני.
ב. שרה - נותנת ומנהלת את משרד הביטחון + הרמטכ"ל ולאחרונה גם את משרד החוץ.
ג. כל התקרית עם טורקיה - זה עבודה שלה, כי במלונות טורקיה לא נתנו לה את הכבוד הראוי.
ד. מסקנה - שרה מנהלת את המדינה.
ה. מסקנה נוספת - עוד 5 מנדטים לליכוד מתוך ניסיון העבר.
ו. העיתונאי בן כספית - מועמד לפרס פוליצר על גילויו (פרשת אוחנה) ועכשיו העוזרת.
ז. זה לא נכון שעיתונות העברית, זה רק רכילות זולה - לפעמים יש גם תוכן ומהות.
ח. ראה מאמרי באתר זה - "משפטים מנוהלים בתקשורת".
