|
כדי לענות על השאלות שהצבנו נתחיל באבחנה המהותית בין עוררות רגשית ופעלתנות. רמת העוררות הרגשית מתארת את רמת הפעילות הרגשית. רמת הפעלתנות מתארת את רמת הפעילות הנצפית.
סמים מדכאים, כדוגמת הרואין ואלכוהול, מפחיתים את עוצמת הפעילות הרגשית ולא את עוצמת הפעלתנות כמו שנהוג היום לחשוב. סמים אלו גורמים לתופעות נפשיות וגופניות מובהקות, ביניהן: רדידות רגשית, קשיי תקשורת, אימפולסיביות, קושי לדחות סיפוקים ולשלוט בדחפים, קושי להטמיע וליישם ערכים וכללים חברתיים, סרבול מוטורי ועוד. סמים אלו גורמים לתופעות גופניות נוספות מובהקות, עליהן נדון בהמשך.
התופעות הנגרמות מסמים מדכאים זהות לאלו שמאפיינות את התסמונות אוטיזם והפרעת קשב, ריכוז והיפר אקטיביות. תסמונות אלו מאופיינות אומנם ברמת פעלתנות גבוהה, אך נגרמות מליקוי רגשי ומרמת פעילות רגשית נמוכה. עובדות נוספות מבססות זאת. אין זה מקרה שתרופות מעוררות, שמעלות את רמת הפעילות הרגשית ולא את רמת הפעלתנות כפי שנהוג היום לחשוב בטעות, מסייעות לבעלי תסמונות אלו. נציין שפעילות המערכת הרגשית מבוססת על הזיכרון הרגשי הלא מודע שלנו, ולכן ככל שמוטמע יותר זיכרון רגשי, התרופות המעוררות ישפיעו ביעילות רבה יותר. |
|
לצד התופעות הנפשיות אותן ציינו, סמים מדכאים גורמים גם לתופעות גופניות מובהקות. למשל, סמים אלו, מאופיינים בתופעות לוואי של אלרגיות. אילו אלרגיות היו תופעה מקרית היינו מצפים שייגרמו גם מסמים/תרופות מעוררות ואין זה קורה. יותר מכך, תרופות מעוררות מרפאות אלרגיות. העובדה שאדם בהתקף אלרגי מקבל אדרנלין במינון מתאים, נרפא ולא מפתח תופעות בעייתיות מוכיח שרמת האדרנלין שלו הייתה נמוכה מלכתחילה. אם אדם זה (כמובן, עם מטען גנטי ומשקל זהה) היה מקבל את אותו מינון אדרנלין במצב של ריגוש, סביר מאוד שהיה מפתח תופעות בעייתיות.
אין זה מקרה שהתסמונות אוטיזם והפרעת קשב, ריכוז והיפר אקטיביות בעלות מתאם גבוה עם תופעת האלרגיות! נזכיר שתסמונות אלו בעלות תופעות נפשיות וגופניות זהות לאלו שנגרמות מסמים מדכאים ולכן נצפה שיהיו גם במתאם גבוה עם תופעות גופניות, כגון אלרגיות, שנגרמות מסמים מדכאים, מה שאכן מתקיים! האבחנה בין רמת העוררות הרגשית ופעלתנות, ומיפוי ציר העוררות מאפשר לנו להבין בצורה מעמיקה ושונה את מקורן של תופעות נפשיות וגופניות שונות ואת הקשר ביניהן.
|
|
הקשר אותו הצגנו בין אלרגיות ורמת עוררות נמוכה מתקיים גם לגבי אסטמה. סמים מדכאים מאופיינים בתופעות לוואי של קשיי נשימה. בהתאם התרופות לאסטמה (מחלה המאופיינת בקשיי נשימה) הן תרופות מעוררות. התסמונות שנגרמות מרמת עוררות רגשית נמוכה כמו אוטיזם והיפר אקטיביות, מאופיינות במתאם גבוה עם אסטמה.
סמים מדכאים (מפחיתי עוררות רגשית כגון הרואין ואלכוהול) גורמים להתקפי זעם. תסמונות הקשורות לרמת עוררת רגשית נמוכה, כגון אוטיזם והיפר אקטיביות, מאופיינות גם הן בנטייה להתקפי זעם. הן התקפי זעם והן אלרגיות ואסטמה קשורות לרמת עוררות רגשית נמוכה ולכן נצפה לקשר בין התופעות.
|
|
הורמון אינסולין ורמת השומנים בדם (טריגליצרידים)
|
|
|
הורמון האינסולין מפחית את רמת הפעילות הרגשית (או את רמת הפעילות הרגשית). עובדות רבות תומכות בכך. נציין שפעולתו של ההורמון הזה מנוגדת לזו של האדרנלין. אינסולין גורם לאגירת גלוקוז בתאים כגליקוגן ולאגירת חומצות שומן בצורת שומנים בדם או טריגליצרידים. האדרנלין משחרר גלוקוז מהתאים וגורם לפירוק הטריגליצרידים לחומצות השומן. אדרנלין הוא כמובן הורמון מעורר. כלומר אם אינסולין הוא בעל השפעה מנוגדת ומבטל את פעולת האדרנלין המעורר, הוא בעל השפעה מדכאת - מפחיתת עוררות רגשית.
עובדה נוספת התומכת בכך היא המאפיינים ההתנהגותיים הנגרמים מאכילת סוכרים. ילדים שאוכלים סוכרים מפתחים התנהגות היפראקטיבית. הורמונים מעוררים כדוגמת אדרנלין וקורטיזון גורמים לעליית רמת הסוכר בדם אך אינם גורמים להתנהגות היפר אקטיבית. אנו יכולים להסיק לכן שההתנהגות ההיפראקטיבית לא נגרמה מהסוכרים אלא מהעלייה בהפרשת האינסולין. עקב אכילת הסוכר. התנהגות היפראקטיבית היא תופעה הנגרמת מרמת עוררות רגשית נמוכה. למשל, היא נגרמת מצריכת סמים מדכאים כמו אלכוהול.
ככל שרמת האינסולין גבוהה יותר כך רמת הטריגליצרידים גבוהה יותר. לכן, נצפה שלאנשים בעלי רמת עוררות רגשית נמוכה יטו להיות בעלי רמת אינסולין גבוהה יותר ורמת טריגליצרידים גבוהה יותר.
|
|
הקשר בין גאונות וסרבול מוטורי
|
|
|
סביבת ילדות שתעודד הישגים מודעים וריאליים ומנגד לא תעודד ביטוי רגשי תגרום להתפתחות יכולות ריאליות ואנליטיות ומנגד לחוסר הטמעה של יכולות רגשיות מספקות. אנשים שפיתחו מבנה אישיות כזה יהיו בעלי יכולות ריאליות ורמת עוררות רגשית נמוכה. לכן, יהיה קשר בין רמת טריגליצרידים גבוהה - תופעה הקשורה לרמת עוררות רגשית נמוכה, ובין יכולות ריאליות מוגברות. נדגיש שאין פירוש הדברים שכל מי שהוא בעל יכולות ריאליות הוא בעל רמת עוררות רגשית נמוכה, או שכל מי שהוא בעל רמת עוררות רגשית נמוכה הוא בעל יכולות ריאליות מוגברות. הדבר תלוי בעוצמה ובהיקף של היכולות הרגשיות והמודעות שהוטמעו במהלך תקופת הילדות.
כפי שראינו סמים מדכאים גורמים לסרבול מוטורי. תופעה זו נגרמת מדיכוי המערכת הרגשית - ולכן נגרמת מרמת עוררות רגשית נמוכה. לכן, נצפה לקשר בין גאונות (תופעה בעלת קשר לרמת עוררות רגשית נמוכה) ובין סרבול מוטורי.
|
|
הקשר בין יכולות אנליטיות וחרדות
|
|
|
נכון הרבה יותר לדבר על תבניות עוררות ולא על רמת עוררות אחידה. למשל, רמת עוררות רגשית נמוכה מאופיינת בתופעה של עלייה של רמת העוררות לפרקי זמן קצרים. היפר אקטיביות מאופיינת בחרדות. תסמונת האוטיזם מאופיינת במתאם עם אפילפסיה. אנשים בעלי רמת עוררות רגשית נמוכה יטו לסבול מחרדות, לכן נצפה לקשר בין יכולות אנליטיות וריאליות ובין חרדות.
|
|
הקשר בין תופעות גופניות ומאפייני התפיסה
|
|
|
אנו תופסים מידע מסביבנו באמצעות שני תהליכים שונים. המערכת הרגשית תופסת מידע "מלמעלה למטה" - אנו משליכים מידע רגשי בלתי מודע שמוטמע בנו מאירועים דומים שחווינו בעבר על המצב העכשיווי. התפיסה הזו יעילה מאוד שכן באופן מיידי יש לנו תמונת מצב כוללת על המצב. התפיסה הזו סובייקטיבית שכן אנו תופסים את המציאות על סמך עברנו. למשל, אדם בעל ניסיון חיים חיובי יתפוס כך את מציאות חייו. מי שחווה כאב וקושי יתפוס כך את עולמינו. התפיסה הזו חלקית שכן נתפוס מידע ביעילות רק בתחומים בהם הטמענו זיכרון רגשי. למשל, אדם אחד יתפוס סיטואציות חברתיות. אחר לא יקלוט אותן כלל.
התפיסה המודעת נעשית מלמטה למעלה - איסוף פרטים והפיכתם למושג בעל משמעות. למשל, איסוף צלילים לכדי מילה. התפיסה הזו לקונית, שכן היא נעשית ללא הבנת ההקשר והיא לא יעילה שכן נתקשה לתפוס מידע ביעילות אם נצטרך לנסות להקשיב לכל אות, לשים לב לכל פרט בחדר וכדומה.
אנשים בעלי רמת עוררות רגשית נמוכה יסמכו יותר על תפיסה זו ולכן יטו לתפיסה לקונית ולירידה לפרטים ויתקשו עם חלוקת קשב. לכן, נצפה לקשר בין תופעות גופניות הקשורות לרמת עוררות רגשית נמוכה כמו: אלרגיות, אסטמה, רמת שומנים גבוהה בדם (טריגליצרידים) ובין מאפיינים תפיסתיים אלו.
|
|
