מוצא את הרע שבטוב

משלחת הסיוע הישראלית להאיטי מהווה מקור לגאווה עבור כל ישראלי. בעצם, לא לכולם. במאמר שפורסם באתר ויינט, תחת הכותרת "יחסי ציבור במקום הצלת חיים", הטיח פרופ' יואל דונחין חיצי ביקורת נגד פעולות החילוץ הישראלי, וטען כי מדובר במעשי יחצנות ותו לא. פרופ' דונחין, מנהל היחידה לבטיחות החולה במרכז הרפואי הדסה עין כרם, שפך במאמרו קיתונות של רותחין על מבצע ההצלה הישראלי וקבע, כי "כל משלחות ישראל לאזורי אסון הוכיחו שפעילותן הייתה לשווא". והוא מוסיף: "כנראה שדקת שידור בטלוויזיה חשובה לאין ערוך מכל שיקול אחר, ולמעשה ישראל משתמשת באסונות כשדה אימון לחילוץ וטיפול רפואי". לטענתו, הדברים הנחוצים ביותר הם מחסה, מים ומזון ו"יותר משיש צורך בבית חולים שדה, יש הכרח בבתי שימוש שדה. יותר משזקוקים לרופאים ואחיות, יש הכרח במחפרים לכריית קברים, לחפירת קווי ביוב". ובכן, פרופ' דונחין, יש לי חדשות בשבילך: 279 בני אדם זכו לקבל חיים חדשים, בזכות "פעולות השווא", כלשונך, של מדינת ישראל. מאתיים שבעים ותשעה בני אדם. 279. הצוות הישראלי, אשר הגיע לאזור האסון בזכות תגובה מהירה מצד ממשלת ישראל, טיפל עד כה ב-270 בני אדם, במה שהוגדר כ"טיפולים מצילי חיים". 8 בני אדם אחרים ניצלו ממוות, לאחר שצוות החילוץ הישראלי חילץ קבוצת סטודנטים אשר נקברו חיים תחת הריסות האוניברסיטה המקומית, משך 38 שעות. אדם אחד נוסף חולץ על-ידי נציג המשלחת הישראלית, לאחר ששהה למעלה מ-90 שעות תחת ההריסות. ובסך-הכל, פרופ' דונחין: 279 בני אדם. לילות כימים עובדים שם אנשי המשלחת שלנו, ובזמן הקצר ששהו שם - הם הצליחו לא רק להציל חיים, אלא אף להביא חיים חדשים לעולם, עם לידתו של הילד הראשון בהאיטי מאז האסון, ילד קטן, אשר סיפק תמונות של תקווה בעיני התושבים המקומיים.