לאחר ההתייחסות לרוע הלב, לחוסר התחשבות בסובבים אותנו ולנאיביות של האדם (ראה מאמרים קודמים תחת הכותרת "
האח הגדול"), נתייחס לשקרים המהווים חלק בלתי נפרד מהתנהלות דיירי בית "האח הגדול".
"לא תענה ברעך עד שקר" מופיע בעשרת הדיברות אך אולי מכל האיסורים, את האיסור לשקר שכחו רבים ונראה כי הוא הפך לנחלתם של רבים המבקשים להשתמש בו ככלי המלווה את התנהלותם היומית.
בית האח הגדול יוצר מטבעו מצבי קיצון, מצבים הנגרמים כתוצאה מהלחץ הקשה בו מצויים דייריו, מצב של ניתוק מוחלט מהעולם החיצון ומהרגלי היום יום של הדיירים בחייהם מחוצה לו. מרבית הדיירים עושים בשקר שימוש על-מנת ליישם את האסטרטגיה שבחרו על-מנת להגיע לשלב הגמר ולזכות במיליון השקלים המובטחים.
ורק מקצת מהדוגמאות:
תומר - נוהג לשקר בעוברו מדייר לדייר ומספר לו את מה שהוא, הדייר, רוצה לשמוע וזה לגמרי לא חשוב אם בדבריו אמת או שקר. ישנם האומרים כי מדובר במשחק - יכול להיות, אם כי קשה להאמין שלאורך זמן, יכול מישהו להתמיד בשקרים כמשחק מבלי שאמירת שקרים תהווה חלק מאופיו גם בחיים מוץ לבית האח הגדול.
איילה - לא מהססת לומר לפלוני עד כמה היא קשורה אליו ואילו אלמוני, פשוט דוחה אותה. דקות ספורות לאחר מכן, אותם דברים נאמרים לאלמוני ואילו פלוני הוא הדוחה. מן הסתם, לפחות לאחד מהם נאמרים דברי שקר.
כאמור, אלו רק מקצת דוגמאות ומעטים הם אלו שבמרבית הזמן דוברים אמת.
אינני גורס לרגע כי צריך לומר לכל אחד בפניו רק דברי אמת גם אם אמת זו עלולה להכאיב לשומע. יחד עם זאת, האם לא עדיף להימנע מלהגיד הכל ובכך לפתור את הבעיה. מי אמר שחייבים לומר לכל אחד את האמת בפנים ולא עדיף, במקרים רבים, שלא לומר מאומה בחזקת "סייג לחוכמה - שתיקה".
בני האדם הדוברים דברי שקר כדרך חיים הם אנשים מכוערים שסביר כי בשלב החינוך שלהם, בבית ובבית הספר, לא השכילו להקנות להם ערכי התנהגות נאותים ורמת הנימוס בהתנהלותם אינה גבוה, בלשון המעטה.
פעם אחר פעם אני מוצא עצמי חוזר לבעיה הבסיסית של עמנו היושב בציון - בעיית החינוך. אם נדע לתת פיתרון לנושא החינוך, מובטח לנו פיתרון לכל הבעיות האחרות, ויש הרבה כאלו. אנשים מחונכים, נעימי הליכות ומסבירי פנים, מנומסים ומוכנים להקשיב לזולת ודוברי אמת מצליחים להידבר טוב יותר איש עם רעהו והדברות היא אבן היסוד לפתרון בעיות.
אולי בפעם הבאה שתורכב ממשלה בישראל, יריבו כולם לא על תפקיד שר הביטחון, האוצר או החוץ אלא על תפקיד שר החינוך, ונדע להעמיד את נושא החינוך בראש רשימת סדר העדיפויות הלאומי.
