כל המבנים באתר קבר הרשב"י, למעט הציון עצמו הניצב בו מאות שנים, הם בלתי חוקיים ויש להרוס אותם. הציון עצמו מהווה סיכון בטיחותי, שכן אם יקרה משהו בתוכו - לא ניתן לצאת ממנו בצורה בטוחה. כך אומר (יום א', 3.10.21) האדריכל ערן מבל, שהכין את תוכנית המתאר למתחם, בעדותו בפני ועדת נאור. התוכנית אושרה לפני מספר שבועות בידי שרת הפנים, איילת שקד, והיא ממתינה לאישורה בוועדת הפנים של הכנסת. לדעת מבל, יש להפקיע את כל הקרקעות במתחם כדי לאפשר את מימוש התוכנית.
מבל אמר כי על-פי התוכנית ניתן יהיה להכניס לאתר לכל היותר 25,000 איש בכל רגע נתון; מספר הנוכחים בל"ג בעומר השנה היה 70,000. הוא תיאר בצורה חיה את הסכנות השוררות כיום באתר כולו ואת ריבוי בעלי האינטרסים הפועלים בו, ואשר עד כה מנעו כל התקדמות בהסדרתו.
מבל סיפר, כי כאשר זכה ב-2013 במכרז לתכנון האתר, הוא התקשר לשניים-שלושה מכרים חרדים. "הייתה דממה מן הצד השני, ואחר כך נאמר לי: 'תישמר לנפשך'. הבנתי שיש כאן חור שחור שצריך לבדוק אותו. כמה שנים קודם לכן הייתה תוכנית שהשר אלי ישי ביטל. דיברתי עם אחד המתכננים והוא סיפר על איומים וחרמות נגד כל מי שהיה מעורב". מבל עצמו הצליח לדבריו לזכות בשיתוף פעולה נרחב מצד החרדים, משום שהוביל לשנות את התפיסה הבסיסית ולקבוע שמדובר באתר דתי ולא באתר תיירותי.
"זה לא מקום שאפשר לתכנן אותו ל-450,000 איש ב-24 שעות וחייבים לעשות משהו עם אירוע ל"ג בעומר. לכן ועדת ההיגוי קיבלה את עמדתנו, שהתוכנית לא תייצר תשתית לל"ג בעומר. הצלחנו לייצר רחבות של 13-12 דונם שאנשים יכולים לעמוד עליהן, על כל ההר. זה יכול להספיק ל-25,000 איש בצפיפות. נקודת המוצא הייתה שבכל רגע נתון לא יהיו בהר יותר מ-25,000 איש. אמרנו שחייבים לעשות תעדוף: מה חייב להיות בציון, כמו תפילות ולימוד תורה אישי והדלקת נרות, ומה אפשר להוציא למעגלים נפרדים, כמו בתי תמחוי וישיבות".
בניגוד לטכס ראש השנה באתיופיה
מבל סיפר על ביקוריו בהר: "בהדלקות בערב פחדנו מהצפיפות, מהדוחק, מהאלימות, מהכוחנות. הם לא היו בצבא, אבל הם מטפסים על הגדרות כמו חיילי מרינס. חששנו שטריבונה תתמוטט. רצו לקחת אותי לאזור ההדלקה, ובכל הפעמים התחלנו ללכת וסירבתי, כי פחדתי". הוא ציין, כי החוויה שלו במירון היה הפוכה לזו שחווה בטקס ראש השנה באתיופיה, בו יש מאות אלפי אנשים שמכבדים זה את זה ואיש אינו דוחף.
מבל תיאר את עקרונות התוכנית: "הצענו פתרון של דרך היקפית, שנכנסים אליה לפני מושב מירון. להגיע מדרום, לא להיכנס למושב, ולרדת במתחם בני עקיבא. הצענו לפנות את כל מגרשי החניה וליישר אותם למשטחים רציפים. הציון יהיה רחבה שתוכל להכיל בתנאים טובים 25,000 איש. אני חילוני גמור, אבל הבנתי שהכיעור שמלווה את המקום לא מכבד אותו. היו מי שראו את הלכלוך כחלק מהאידיאולוגיה, לא ראו בזה בעיה, אבל אני חושב ששכנענו שזה צריך להיות מקום מכובד".
לדברי מבל, התוכנית מביאה בחשבון את הרגישויות החרדיות. כך למשל, הוא הציע להקים מרכז מבקרים, אבל החרדים התנגדו בתוקף והוא ויתר על כך. "בשנים האחרונות, עם התרופפות המשמעת, לא פירקו את הטריבונות אחרי ל"ג בעומר. אבל כאשר הצעתי לבנות טריבונות קבועות מאבן, גערו בי: אתה לא תעשה פה תיאטרון כמו בקיסריה. היה להם קשה לקבל כל דבר שהיה בו סממן חילוני".
מבל הוסיף: "הצענו לפנות את כל הבנייה שנוספה לציון ולהותיר שם רק את פעילות הליבה שחייבת להיות בו, כמו תפילה, לימוד אישי, הדלקת נרות. היה ויכוח גדול מאוד על מרפסת הכהנים; הצענו להפוך אותה למעבר פתוח שגם ישמש ליציאה מן הציון, כי כיום אם חלילה קורה משהו בציון - אי-אפשר לצאת ממנו. ההצעה שלנו היא לבנות 6,000 מ"ר תוך ניצול שיפולי הקרקע, בשביל הישיבות ובתי התמחוי". עוד הציע לפנות את ישיבת בני עקיבא, שלמעשה איננה פעילה, אך לא הצליח לקבל את הסכמתה.
ל"ג בעומר - לנהל, לא לתכנן
מבל הדגיש: "את ל"ג בעומר לא צריך לתכנן אלא לנהל. במתחם הרשב"י איש אינו לוקח אחריות, כל אחד מטיל אותה על השני, סוגרים את הכל בקריצה. אי-אפשר לתכנן את ההר הזה; זה לא יקרה. הדרך היחידה היא לנהל. בכל הפעמים שהייתי, ההדלקות לא התחילו במועד שקבעו, ובינתיים המשיכו לטפס על הגדרות ורקדו על הטריבונות; פחד נפש. ההצטופפות הגדולה היא סביב אזור ההדלקה. אם היא לא מתקיימת במועד, ואין תנועה של אנשים שנכנסים ויוצאים, נוצרים פקקים. לדעתי זה מה שקרה [באסון]. ההצטברות העצומה של אנשים הייתה מכך שהדלקה עלתה על הדלקה. אם לא היו הדלקות - לא הייתה שום בעיה. באזור ההדלקה מאוד מאוד מפחיד". לדעת מבל, במסגרת התוכנית ניתן לקיים שבע הדלקות במקביל; אפשר גם לבצע הדלקות מחוץ לאתר.
מבל המשיך: "לציון עצמו לא הסכמתי להיכנס; זה היה בלתי נסבל. עומדים שם אנשים דחוסים, דוחפים זה את זה כדי להיכנס. צריך להגיד: יש פה מקום ל-100 איש; אחד יוצא ואחד נכנס, כמו בכל מקום. אבל איש אינו מעז לעשות את זה. היום בציון משתמשים רק באולם אחד; יש שם אולמות שיכולים לשמש את כוחות החירום. יש שם חזקות והפקרויות. זה תפס לפני 50 שנה, זה לפני 20 שנה, זה לפני 30 שנה, מנעול ברזל, איש לא ייכנס. אנחנו אמרנו שצריך לפנות את כל הבנייה הבלתי-חוקית הזאת. צחקו עלי; אמרו לי: אתה יכול לכתוב מה שאתה רוצה. כל מה שבנוי מחוץ לציון הוא בלתי חוקי ובלתי בטיחותי, כל פעם עושים פלסטרים לקראת ל"ג בעומר. כסף לא חסר; יש שם כסף בלי סוף. אמרו לי שהפחד הגדול ביותר של חלק מהחרדים היא שהרשב"י יקום לתחייה, כי אז שטף התרומות ייבש".
היו"ר מרים נאור ציינה שהתוכנית היא ל-15 שנה ושאלה אם ניתן לבצע אותה בהדרגה. מבל השיב בשלילה, בהסבירו שהכוונה היא לבצע אותה בבת אחת. הוא הדגיש: "מספיקות שנים ספורות, אבל רצו להשאיר גמישות. היה המון רצון טוב של הגורמים החרדיים. חברי ועדת החמישה ורבנים אחרים ואתרא קדישא הם אנשים אינטליגנטים והבינו את הצורך בפיתוח". בהמשך אמר כי לאחר האישור יהיה צורך לפחות בחצי שנה של תכנון ולאחר מכן ניתן יהיה לבצע את הפרויקט בתוך שלוש-ארבע שנים. לדבריו, הסדרת הדרך הצפונית לאתר היא מהירה וקלה, בעוד הדרך הדרומית תהיה מסובכת בהרבה ויקרה בהרבה.
"הרשב"י מגן עלינו"
כאמור, לדעת מבל יש להפקיע את כל המתחם. "צריך גוף ציבורי חזק שיתן מקום לכולם. לתעד את כל בעלי החזקות שנמצאים שם היום ולהיות נדיבים איתם לטובת המקום. צריך לראות אותו כמשאב ציבורי, ולתכנן אותו בצורה הכי נכונה, יעילה ובטיחותית למטרה הדתית. המדינה לא יכולה לבנות על קרקע פרטית. היא לא יכולה להרוס את הבנייה הבלתי-חוקית ולתכנן את האתר בלי להפקיע את הקרקעות. אם המקום הזה כל כך חשוב בלאומיות שלנו, לא ייתכן שימשיכו לנהל אותו כמה הקדשות שלא מצליחים לעשות את זה.
"עכשיו איש לא יעיז להיות כזה מזלזל וכזה שאנן כפי שאני חוויתי את זה. הקלישאה הכי נפוצה ששמעתי הייתה 'הרשב"י מגן עלינו'. ראיתי את הלחצים שהופעלו עלינו דרך בעלי אינטרסים, כי ברור שכל הדברים הבלתי-חוקיים הללו היו צריכים לעוף משם. צריך למצוא להם מקום בו יוכלו להמשיך לפעול, אבל צריך לנהל אותם ולא ייתכן שכל אחד יחליט איפה מתאים לו להיות. חוץ מהציון, אין שם שום דבר חוקי".
חבר הוועדה שלמה ינאי שאל מה היה מבל משנה כיום בתוכנית, אם לא היו עליו כל מגבלות. הוא השיב, כי היה מפנה את ישיבת בני עקיבא - התופסת 70 דונם - ופותר בצורה קבועה את נושא הטריבונות שהן "מכוערות ומפחידות", תוך שימוש בקפלי הקרקע ליצירת מדרגות.
