מתוך התצהיר של מוטי גילת

זה לא יהיה נכון לומר שנוני מוזס, המו"ל של ידיעות אחרונות, בצרות. אבל זה יהיה נכון לומר שהוא בלחץ. נסיקתו המטאורית של החינמון "ישראל היום", מלחכת את מפת השולחן שלו. עכשיו זה ממש קרוב. הביקוש לעיתון של שלדון אדלסון גבר גם בגלל הבאז שיצרה הפאניקה שיצאה מבית ידיעות אחרונות (ומעריב)... בעיתוי קשה מבחינתו של מוזס, פרסם רביב דרוקר את התצהיר של התחקירן מוטי גילת כפי שהוגש לבית המשפט בתביעתו נגד ידיעות אחרונות. קראתי, ובחרתי להוציא משם את הציטוט הבא (כותרת הסעיף): "שרון לא דיבר אמת - פיטורי עורך מירון". גילת: "ביום שלישי 5.8.03 הצעתי לעורך העיתון משה ורדי שאכתוב קטע פרשנות על ממצאי מבקר המדינה בפרשת ניגודי האינטרסים של אריאל שרון בכפר מלל. ורדי הסכים להצעה. כתבתי מאמר בן 350 מילה ומכיוון שמדוח המבקר עלה ששרון לא העיד אמת - הענקתי לקטע הזה את הכותרת "לא דיבר אמת". עורך החדשות, מר מירון רפפורט, הוסיף לכותרת את המילה שרון - כלומר, "שרון לא דיבר אמת". הכותרת שיקפה את דוח המבקר, והייתה נכונה ועמדה בכל שיקול מערכתי ועיתונאי. אבל במשרד ראש הממשלה זעמו על הטור ועל הכותרת. מירון רפפורט, שהיה אחראי לכותרת הזו, פוטר בתוך ימים מהעבודה. לא הועילה מחאת כמאה מעובדי העיתון. מוזס לא נרגע גם אחרי פיטורי רפפורט. הבעיה האמיתית שלו, כך התרשמתי, הייתי אני, שכתב את הכתבה. באחת השיחות הקשות ביני לבינו, כמדומני באפריל 2004, הבהיר לי מוזס כי אינו מעוניין שאפרסם כתבות על גורמים בשלטון, וכי הוא חושב שעליו להתערב בעבודתי העיתונאית". סוף ציטוט. במילים פשוטות, "זכות הציבור לדעת" (את האמת) היא נר כבוי לרגליו של מוזס. יש כאן הצהרה מפיו של "אחד מתוך הבית" שעורך העיתון הגדול במדינה, במצוות אדונו, מוכר לציבור הקוראים מוצר נגוע באינטרס זר. בעיניי, הכנסת שיקול זר לתוך ידיעה, כמוה כהכנסת חרק מת לתוך גבינה. וכמו שגבינה כזאת אינה ראויה למאכל, כך ידיעה כזאת אינה ראויה לקריאה. חדי-עין יודעים לזהות הרבה "חרקים" בידיעות הכתובות בעיתונים הגדולים. מהסיבה הזו, רבים, וביניהם עיתונאים, מכנים את התקשורת "עדר". הלכתי לארכיון, ושלפתי משם שני קטעים המוכיחים שמוטי גילת דיבר אמת...