תמ"א 38 קובעת את ההנחיות התכנוניות ואת ההסדרים למתן היתרי בנייה לצורך חיזוק מבנים קיימים לעמידות בפני רעידות אדמה. כדי לאפשר את החיזוק מתירה התמ"א חריגה מקווי בנייה ומגובה המותרים על-פי התוכנית המאושרת החלה על המקום.
במטרה לעודד את בעלי הבתים לבצע את חיזוק המבנה בעצמם, מגדירה תמ"א 38 במקביל להנחיות התכנוניות, גם תמריצים כלכליים. שני סוגי התמריצים המוגדרים בתמ"א הם הענקת זכויות בנייה להוספת יחידות דיור, קומות או אגפים במבנה או קבלת היתר בנייה להרחבת יחידות דיור קיימות ללא צורך בהכנת תוכנית מפורטת.
תוספת קומה או תוספת אגף מיועדת לשמש תמריץ ישיר למימון החיזוק במבנה. המשמעות היא שניתן יהיה למכור את יחידות הדיור החדשות ולממן באמצעותן את חיזוק המבנה כולו. כמו-כן, תוספות לשם הרחבת יחידות דיור מאפשרת הגדלת רווחת הדיירים בבניין והגדלת ערך הדירות.
הניסיון העולמי מלמד שהתמוטטות מבנים גורמת למרבית האבדות בנפש, עד כדי 60% מהקורבנות. ההערכות הקיימות כיום בארץ הן שמרבית המבנים שנבנו בישראל עד לשנת 1975, שבה הותקן ת"י 413, אינם עומדים בדרישות התקן.
באזורים שבהם ערך הקרקע גבוה יצרה תמ"א 38 גל של יוזמות, ובעלי דירות ובתים מקבלים הצעות רבות לחיזוק מבנים במסגרת תוכנית המתאר. עם זאת, עד לאחרונה חוזקו רק מבנים בודדים בישראל, בין היתר עקב העלויות הכספיות האסטרונומיות שבהן כרוך המהלך.
העקרונות שעליהם מבוססת תמ"א 38 יוצרים שילוב בין חיזוק עמידות המבנה לרעידות אדמה מצד אחד והוספת קומות מצד שני. כדי להבטיח עמידות גבוהה ככל שניתן, חשוב שהתוספת למבנה תהיה בעלת משקל נמוך, ככל שהמשקל על הקונסטרוקציה נמוך יותר, כך יהיו התנודות של המבנה ברעידות אדמה קלות יותר. בנוסף לכך, ככל שנוסיף למבנה פחות עומס, כך העומס על רכיבי הקונסטרוקציה (הפלדה ובטון) קטן, מה שמאפשר להפחית בכמותם.
היתרון של תוספות בנייה בגבס, למשל, הוא בהיותן בעלות משקל נמוך. הן אינן מעמיסות על רכיבי הבטון והפלדה שתפקידם לחזק את שלד המבנה, ובמקרה של רעידת אדמה, פוחת הסיכון שהקומות הגבוהות שהתווספו לבניין יהפכו למטוטלת שתגרום לקריסת המבנה.
