"התנהגות חסרת תום לב בצורה קיצונית של צד חזק כלפי החלש הימנו". כך מכנה (15.11.21) שופט בית משפט השלום בהרצליה, גלעד הס, את תביעתה של חברת עמידר שבבעלות המדינה נגד שישה בני משפחה המתגוררים בדירתה ביפו. הס החליט, בצורה נדירה, להטיל על עמידר לא רק הוצאות ריאליות אלא גם הוצאות עונשיות וחייב אותה לשלם לדיירים (אשר יוצגו בידי הסיוע המשפטי במשרד המשפטים) 90,000 שקל.
בני הזוג המנוחים אלי ומזל אשכנזי שכרו מעמידר דירה יפו, ומאז פטירתם מתגוררים בה בנם, אלון אשכנזי, בת-זוגו שלומית פריוב וארבעת ילדיהם. האחרונים ביקשו להכיר בהם כדיירים ממשיכים של המנוחים, בקשתם נדחתה ועמידר ביקשה מבית המשפט בפתח תקוה להורות להם להתפנות ולשלם לה דמי שכירות ראויים. בפברואר 2019 נדחתה התביעה ונקבעה שמדובר בדיירים ממשיכים, ולכן יש לאפשר להם להתגורר בדירה ולשלם דמי שכירות מופחתים. בית המשפט אף ציין, כי לכל היותר היה על עמידר להעביר את המשפחה לדירה זהה, ולכן ניהול ההליך הוא בזבוז של משאבי הציבור בדמות הגשת התביעה וניהולה.
בינואר 2020 הגישה עמידר לבית המשפט בכפר סבא תביעה מחודשת לתשלום דמי שכירות ראויים בסך 202,000 שקל בטענה שמדובר בפולשים. בדצמבר 2020 היא הגישה תביעה שלישית, הפעם לבית המשפט בהרצליה, בדרישה לפנות את המשפחה ולחייב אותה בדמי שכירות - שוב בטענה שמדובר בפולשים. בית המשפט העליון קבע שהדיון בשתי התביעות יתקיים בהרצליה. הס דחה על הסף את התביעות, בקובעו שפסק הדין משנת 2019 מהווה מעשה בית דין, ולכן בני המשפחה הם דיירים ממשיכים ועמידר לא יכולה לשוב ולתבוע אותם. עוד הוא מציין, כי עמידר טענה שהתביעות לדמי שכירות הן לפי נוהל דייר ממשיך - אך עיון בהן מעלה, כי הן הוגשו במפורש בעילה שמדובר בפולשים.
הס מנמק באריכות את ההוצאות הגבוהות שהוא מטיל על עמידר. בין היתר הוא אומר: "אין מדובר בהליך המתנהל בין שני גופים מסחריים שווים ביכולתם או בין שני אזרחים דומים. בהליך שלפני ניצבת מצד האחד מדינת ישראל המיוצגת על-ידי חברה חזקה, החברה הלאומית לשיכון, חברה בעלת משאבים רבים אשר בבעלותה ובניהולה נכסים בשווי רב מאוד. חברה זו גם יכולה להרשות לעצמה ייצוג על-ידי מיטב עורכי הדין. מהצד השני נמצאת משפחה קשת-יום בת שישה נפשות, אשר נמצאת במצב כלכלי קשה, כאשר אין מחלוקת כיום (וזוהי פסיקת בית המשפט הליך הראשון) כי מצבה הכלכלי כה קשה עד אשר היא זכאית לדיור ציבורי. ברור מכאן כי היכולת הכלכלית של הנתבעים להתמודד בשורה של הליכים משפטיים נגד החברה הלאומי לשיכון מוגבלת מאוד".
עוד מזכיר הס, כי עמידר ניהלה במשך שש שנים הליך משפטי נגד הדיירים, בסיומו תביעתה נדחתה ובית המשפט אף ציין שכלל לא היה מקום להגיש אותה. "לא רק שהתובעת לא הפנימה את ההערה של בית המשפט, אלא הפנתה להערה זאת עורף והגישה שתי תביעות חדשות נגד אותם הנתבעים, באותן עילות אשר בית המשפט קבע שלא היה מקום מראש להמשיך ולנהל הליך בגינן". הוא גם מציין, כי המשפחה חיה שש שנים תחת חרב הפינוי האפשרי, וכאשר ניתן פסק דין לטובתה - הסיוט חזר על עצמו ונגרמה לה פגיעה ממשית ומיותרת לחלוטין.
לדברי הס, עמידר ביצעה forum shopping כאשר הגישה שלוש תביעות בשלושה בתי משפט שונים ובשני מחוזות (מרכז ות"א). היה זה "ניסיון של התובעת לבחור את המותב שידון בתיק, או לפחות להבטיח שלא יהיה זה המותב שדן בהליך הקודם". התנהגות כזאת היא חסרת תום לב מצד כל מתדיין, קל וחומר - מצד חברה ממשלתית לה יש חובת תום לב מוגברת. גם להגשת שתי התביעות הנפרדות אין כל הסבר הגיוני, פרט לרצון להפעיל על המשפחה לחץ בלתי הוגן. זהו שימוש לרעה בהליכי משפט, שגם הוא פסול במיוחד כאשר מדובר בחברה ממשלתית - קובע הס. את עמידר ייצג עו"ד דב פורת, ואת הדיירים - עו"ד רן אורן.
