מאז קריסת הקומוניזם והתרסקותה של ברית-המועצות נותרה, אומנם, ארצות-הברית כמעצמת-על יחידה בעולם, אלא שבמעמדה הרם חל כרסום מובהק. חדלונו של
ברק אובמה בניהול מדיניות הפנים והחוץ שלו היה לאמריקנים לזרא. יותר ויותר ינקיס החלו מאבדים את אמונם בו, ויותר ויותר מדינות נואשו ממי שנחשב למנהיג העולם. אובמה התגלה, אומנם, כמי שיודע להבטיח, אבל גם כמי שאינו יודע לקיים. מהר מאוד יצא המרצע מן השק כשהתחוור לעין כל כי, בסך-הכל, רואה הנשיא האמריקני צל-הרים כהרים.
ארצות-הברית של היום אינה יותר מנמר של נייר. מכיוון שכך, יש כבר מי שתופסים עליה טרמפ. פתאום עכשיו, פתאום היום, מזדקרת סין על מפת הגלובוס כמפלצת המאיימת על ההגמוניה האמריקנית. סין, שהתעצמה מאוד במרוצת השנים האחרונות, כבר קוראת עליה תיגר והשלטונות האמריקניים נראים כמי שעושים במכנסיים.
לפני 30 שנה הייתה זו יפן שאיימה על כבודם של השלטונות האמריקנים. עוצמתה הכלכלית והישגיה הטכנולוגיים המרשימים הדירו מהם שינה והם התקשו מאוד להתמודד בתחרות עם יריבתם מן המזרח הרחוק, שהייתה זולה ואפילו מתוחכמת יותר מהם. בסופו של דבר התגלתה יפן כבועת-סבון, ולאיום על עוצמתה הטכנולוגית של ארה"ב לא היה על מה להתבסס. עם כל קידמתם של היפנים - נותרו האמריקנים כמעצמת-על בלתי-מנוצחת בשטח.
