שופט בית המשפט העליון, עופר גרוסקופף, מותח ביקורת נרחבת ונוקבת על עו"ד יוגב חלפון - ובמקביל מגדיל את שכרו בתביעה ייצוגית נגד חברת שמן על חשבונם של שני עורכי דין אחרים, שבהתנהגותם לא נמצא רבב. חלפון יקבל 625,000 שקל - כפליים מן הסכום שפסק לו בית המשפט המחוזי בתל אביב - בעוד רנן גרשט ואופיר נאור יקבלו את אותו סכום, הפחתה של 25% משכרם המקורי.
חלפון הגיש באוקטובר 2013 בקשה לתביעה ייצוגית נגד שמן ומי שעמדו בראשה - היו"ר גבי אשכנזי (לשעבר הרמטכ"ל ושר החוץ) והמנכ"ל יוסי לוי - בטענה לדיווחים כוזבים על תוצאות חיוביות בקידוח הנפט "ים 3". הבקשה הוגשה למחרת ההודעה שהקידוח נמצא יבש ומניות החברה התרסקו ב-90%. חלפון היה הן התובע הייצוגי והן המייצג של עצמו ושל הקבוצה. בית המשפט המחוזי קבע שאין הוא יכול לשאת את שני הכובעים, והורה להחליפו בנאור וגרשט - בעיקר משום שהגיע למסקנה שהתנהגותו מלמדת שלא יְיַצג את הקבוצה בנאמנות ובתום לב כנדרש. בעקבות גישור בפני השופט בדימוס צבי זילברטל, הוסכם שהנתבעים ישלמו 3.9 מיליון שקל למחזיקי מניות שמן ועוד 1.25 כגמול לחלפון (שהמשיך להיות התובע הייצוגי) וכשכר טירחה לנאור וגרשט.
חלפון ערער לבית המשפט העליון על החלפתו, על אישור ההסכם בידי המחוזי (השופטים חאלד כבוב, רות רונן ומגן אלטוביה) ועל הגמול שנפסק לו. גרוסקופף דחה את שני הרכיבים הראשונים של הערעור וקיבל את השלישי. רוב פסק דינו עוסק בהחלפתו של חלפון, והוא מציין שאין לו מנוס מלפרוס בהרחבה את התנהגותו כדי להסביר מדוע צעד זה היה נכון. גרוסקופף מזכיר, כי לאחרונה פסק בית המשפט העליון שעורך דין מייצג אינו יכול להיות גם התובע הייצוגי, כך שגם מבחינה זאת אין מקום להתערבות בהחלטת המחוזי.
גרוסקופף מציין תחילה, כי הבקשה לאישור התביעה הוגשה כאמור למחרת הדיווח של שמן - מה שאינו פסול, אך "קשה לראות כיצד ניתן להכין בקשה ראויה בלוח זמנים כה קצר". ואכן, חלפון הגיש מספר בקשות לתיקונים מהותיים בבקשתו המקורית, אשר התבססה על תשתית רעועה ואשר "חלקים רבים בה הועתקו ונכתבו בחטף ומבלי משים לאמור בהם, מבחינה לשונית ומהותית גם יחד". בהמשך ניהל חלפון שורה ארוכה של הליכים במחוזי ובעליון, אשר קבעו שוב ושוב שמדובר בניצול לרעה של מהלכי משפט.
"כתבי טענותיהם של המערערים בהליכים השונים אינם עומדים בסטנדרטים המינימאליים הנדרשים, ונעשה בהם מעת לעת שימוש בסגנון ובלשון שמקומם לא יכירם. המערערים הציגו בכתבי הטענות שהגישו תמונת מצב חלקית, בין אם באמצעות שינוי סדר התרחשות האירועים ובין אם באמצעות הצגה חסרה של הדברים, לעיתים אף תוך הוצאת הדברים מהקשרם", מוסיף גרוסקופף. חלק ניכר מהבקשות הוכרזו במילה "בהול", בעוד שבפועל "בקשות רבות הוגשו על-מנת לעכב את התקדמות ההליך נוכח ההליכים שנקטו הם המערערים לביטול החלפתם".
השתמש בלשון בוטה ומשתלחת
גרוסקופף מוסיף: "לבסוף, קשה להתעלם מדרך ההתבטאות החריגה של המערערים, אשר בחרו פעם אחר פעם, וחרף הערותיו החוזרות והנשנות של בית המשפט, לעשות שימוש בלשון בוטה ומשתלחת, תוך שהם מפנים האשמות חמורות ואמירות בלתי ראויות כלפי כל המעורבים בהליך: שופטים שישבו בדין בעניינם; רשות ניירות ערך; בעלי הדין ויתר הצדדים הקשורים להליך. אותה דרך התבטאות לא פסחה גם על הליך הערעור דנן". על כל פגם בנפרד אולי אפשר היה להגיב בצעד קיצוני פחות, מסכם גרוסקופף, אך הצטברותם יחדיו מצדיקה את החלטתו של המחוזי שלא להפקיד את הייצוג בידיו של חלפון.
כאמור, גרוסקופף דחה את הערעור על אישור הפשרה באומרו שנימוקיו של המחוזי מקובלים עליו, בציינו שהיועץ המשפטי לממשלה לא התנגד לה ובהזכירו שהוא גובש בגישור בפני שופט בדימוס של בית המשפט העליון אשר הסתייע בשני מומחים. זאת, לצד חוסר הבסיס העובדתי לכמה מן הטענות שהעלה חלפון ולהעדר הצדקה להתערבות בפסק הדין לאור טענות אחרות שלו.
לעומת זאת, גרוסקופף החליט לחלק בשווה את שכר הטרחה והגמול בין חלפון לבין גרשט ונאור. הוא מציין, כי חלפון יזם את התביעה, ניהל אותה במשך שלוש שנים, נשא בסיכונים הכרוכים בה, מאמציו נשאו פרי והוא המשיך להיות התובע הייצוגי - וזאת לצד התנהגותו שגרמה להתמשכות ההליך. גם גרשט ונאור השקיעו בתביעה משאבים מרובים במשך שלוש שנים והם אלו שהגיעו להסדר הפשרה. המשנה לנשיאה ניל הנדל והשופט דוד מינץ הסכימו עם גרוסקופף. את שמן, אשכנזי ולוי ייצגו עוה"ד דרור סברנסקי ונס אנג'ל-כץ.
