עת לדבר ערבית

דברי שר הביטחון, אהוד ברק, ביום 1.2.2010: ברק התייחס לאתגרים המדיניים והביטחוניים העומדים בפני ישראל. בנושא הסורי ציין כי "בהיעדר הסדרים עם סוריה אנו עלולים להגיע עמה לעימות כוחני שיגיע עד למלחמה כוללת. "כמו במציאות המוכרת במזרח התיכון, נשב מיד לאחר מלחמה כזאת למשא-ומתן ונדון בדיוק על אותם דברים שאנו דנים עם הסורים כבר 15 שנים. "המזרח התיכון זו שכונה קשה. אין פה חסד לחלשים ואין הזדמנות שנייה, הסדר מדיני לא יתממש כל עוד הצד השני חושב שישראל חלשה, שאפשר להתיש אותה או שאפשר לפתות אותה למלכודות דבש דיפלומטיות", אמר ברק. הדברים מגיעים לאוזני שר החוץ של סוריה ושטף של שיח דיפלומטי פורץ מפיו. כיאות לשר חוץ הממונה על מדיניות החוץ של ארצו וקשריה עם העולם, הוא מודיע לישראל שהמלחמה תבוא אל תוך עריה ובתי אזרחיה. למחרת היום מופיע בעיתון החצר של סוריה מאמר ארוך בעניין סבלנותם ההולכת ופוקעת של הסורים. העיתון מכריז שישראל לא תנצח שוב. הערבים כבר ימנעו את הניצחון ממנה. כל העולם הערבי יתאחד נגדה. שפה מנומסת וזהירה, כיאות לעיתון הידוע כדובר הממשלה הסורית ונשיאה. ביום חמישי, ה-3.2.2010, נשא אביגדור ליברמן את דברי תשובתו. דברים קשים מאוד שלא יאה לשר חוץ של מדינה לומר: "אסד חייב לדעת שאם יתגרה בישראל, הוא יאבד השלטון. אני מקווה שהמסר ייקלט היטב בדמשק". ליברמן אמר כי הוא תומך בהסכם שלום עם סוריה, כל עוד הגולן יישאר בידי ישראל. "אם רוצים נורמליזציה - בסדר. חייבים להביא אותם לאותו מצב כמו שהגיעו ביחס לחלום של סוריה הגדולה. צריך להביא את הסורים להבנה שהם צריכים לוותר על הדרישה לרמת הגולן". איום ונורא. איך יכול שר החוץ של ישראל להשמיע דברים כאלה? מאפיונר ממש. מה יגידו עלינו באו"ם? ובקמצ'טקה מה יאמרו? האיש חסר רסן. צריך לפטר אותו מיד. זוכרים שקיסינג'ר אמר שלישראל אין מדיניות חוץ והכל מדיניות פנים? עו"ד אמיר מסארווה כתב מאמר ארוך ומייגע באשר לנזק הנורא שמעולל האיש ליחסי החוץ של ישראל. המאמר נכתב בעברית משום שבערבית לא מתבטאים כך. פרופסור אבישי ברוורמן אמר ב"שבתרבות": "במצבה הרגיש של ישראל בזירה הבינלאומית, אנחנו זקוקים למדיניות חוץ שקולה ואחראית ולדיפלומטיה, ולא למדיניות המונעת משיקולים מדיניים פנימיים", אמר ברוורמן והוסיף: "הנזק לישראל בדעת הקהל הבינלאומית אינו רק לטווח הקצר, הוא יגביר את בידודה של ישראל לטווח הארוך". פרופסור ברוורמן הוא השר לענייני מיעוטים ומי כמוהו מבין את מצבה הרגיש של ישראל בזירה הבינלאומית. ראש השב"כ לשעבר, אבי דיכטר, רואיין ברשת א' ואף הוא אמר כי כך לא נוהגים וכי שר חוץ אינו מדבר באיומים. בכלל, האיום על שלטונו של בשאר אסד הרגיז את כולם. מסתבר שאסד הוא הנשיא החביב ביותר על כל דוברי ישראל וכותבי מאמריה. מין 'פוציניו מוציניו' כזה שלא צריך לנזוף בו שמא יפרוץ בבכי. לא שוכחים כמובן להזכיר את השגריר הטורקי ואת העלבון הנורא שהעליבוהו כשנתנו לו לשבת על כיסא נמןך. ליברמן אשם בזה, כמובן. הוא הורס בפיו הגדול את כל מערכת היחסים הטובים שטיפחנו במשך שנים עם טורקיה. והם חושבים שהציבור חסר אינטליגנציה וחסר זיכרון. ראש הממשלה הטורקי הרס במו פיו את מערכת היחסים הטובה בין טורקיה לישראל, זו אותה ישראל שבכדי לשמור על יחסיה עם טורקיה לא העזה לכנות את מעשי הטורקים בארמניה "רצח-עם". זו אותה ישראל ששלחה משלחות רפואיות ומשלחות הצלה כשהייתה רעידת אדמה בטורקיה. ישראל שמעולם לא הזכירה את דיכוי הכורדים בטורקיה ואת פלישות טורקיה לעירק כדי להעניש את הכורדים. הטורקים הם שיזמו והפיקו סרטי עלילת דם על ישראל. ראש ממשלת טורקיה משמיץ, מחרף ומגדף את ישראל. לדעתי, לא צריך לקרוא לשגריר הטורקי לשיחת הבהרה. צריך לומר לו שאינו רצוי כאן. שפת האיומים היא השפה בה משתמשים שרים ודוברים של מדינות ערב בדברם אל או על ישראל. איומו של ליברמן הוא כאין וכאפס לעומת איומי שר החוץ הסורי שנאמרו לפני כן. סוריה בכלל התפרסמה באנשים בעלי כוח ביטוי מופלג. אני זוכר את ראש המטה הכלל הסורי מכנה את יאסר ערפאת "איבן ארבעין - אלף שארמוטה". ליברמן הוכיח שהוא למד ערבית והוא יודע לדבר ערבית. אנחנו צריכים שר חוץ שיודע לדבר ערבית. יישר כוחך, מר ליברמן.