טירוף מערכת

הפרשנים לא יצאו להסביר, כי לא רק סוריה מתחמשת, גם צה"ל נערך לכל הפתעה שלא תבוא, ערוך ומוכן להנחית מכה קשה על האויב המתלהם. הם לא קמו ואמרו כי מאחורי איומי המלל הסוריים - המתוזמרים היטב הן מארמון הנשיאות, הן ממשרדי הממשלה, הן מ"תישרין" ומשאר כלי התקשורת הידועים בחופש הביטוי שלהם - אין ולא כלום, פרט לרצון לקדם מהלך צבאי, שכמותו אולי לא היה מאז אוקטובר 1973. אז, לפני 37 שנה, הצליחו הסורים והמצרים להפתיע אותנו. להסב לנו כ-3,000 חללים במלחמה הקשה מכולן. בסופו של דבר שתי המדינות הללו הובסו, וחלליהן - מי סופר אותם? לא עוד. אסד הבן עלול שוב לצאת למלחמה, אך לא להפתיענו. אם ישחרר בחוסר אחריותו את הניצרה, כפי שהוא, ראש ממשלתו ודובריו מאיימים לעשות, העורף הישראלי עלול להיפגע, אבל פגיעת התגובה בסוריה תהיה אנושה. אולם פרשנינו, בעיקר אלה שמקבלים את משכורתם ממוזס-הבן (איי, איי, נוח מוזס ז"ל, מי יסיר עפר מעיניך ומעיני ד"ר רוזנבלום ז"ל לראות עד היכן השמאיל עיתונכם המפואר?), לא רק שאינם מרגיעים, אינם מציגים את התמונה האסטרטגית לאשורה, אלא שהם מזדהים לחלוטין עם מה שטוענת סוריה, כי השלום יבוא רק בתמורה להחזרת הגולן. פרשנותם משרתת היטב את סוריה. "הסכם השלום הבא ייחתם על-פי העיקרון שקבע בשעתו מנחם בגין: כל השטחים שנכבשו ב-1967 תמורת שלום עם סוריה ועם הרשות הפלשתינית" - קבע ה"פרשן" המהולל שיפר. עיתונאי ותיק זה שכח לרגע כי מנחם בגין, שאכן מסר למצרים את כל חצי האי סיני, הזדרז באותה נשימה להחיל את השיפוט והמינהל הישראלי על רמת הגולן. לאמור: לא עיקרון נקבע בהסכם השלום עם מצרים. נהפוך הוא: החלת הריבונות הישראלית. בגין קבע במפורש: דין הגולן אינו כדין סיני, והוא הדין לגבי יו"ש. אבל שיפר מתעקש להיות שופרו של אסד.

הזכרנו שיפר, אבל ישנה גם סימה. הגברת קדמון מקבלת מדי יום ששי שני עמודים מרכזיים במוסף לשבת, לברבר דברי פרשנות פוליטית רדודה ושמאלנית. כאשר קראו בדמשק, בתרגום לערבית, את הטור שלה מיום ששי, לא היו יכולים שם אלא לחכך ידיים בהנאה. שירות טוב עושה להם הסימה הזאת. קדמון אינה יוצאת ולו במילה אחת נגד השליט, ראש הממשלה ושר החוץ הסוריים. איומי המלחמה שלהם - סיבותיהם כנראה כשרות בעיניה. תקינות. נורמטיביות. את חיציה היא מכוונת במתקפה גסה לעבר שר החוץ של ישראל. "טירוף. זו המילה, אנחנו חיים במדינה מטורפת" - זו הסחורה שמספק לקוראיו ידיעות אחרונות ביום ששי, במאמר שחתומה עליו סימה קדמון הנ"ל. אכן, אנו חיים במדינה מטורפת, אם העיתון שמתיימר להיות (עדיין) הנפוץ ביותר, כותב בטירוף שכזה על השר ליברמן. ידיעות אחרונות זה מכבר שם לו למטרה לתקוף את ממשלת נתניהו, שנהנית מיחס הוגן מן העיתון העולה, המאיים על ראשות הטבלה. ואכן, הידיעות האחרונות הן, שישראל היום נוטה ימינה, ולכן "ישראל היום" גובר בקרב ה"רייטינג" על ידיעות אחרונות. אבל מכאן ועד למתן הבימה להשתלחות חסרת-סייג בשר החוץ הישראלי - זוהי כבר סטיית תקן מדאיגה של עיתון ישראלי. כלום אין המטורפים מצויים מצידו המזרחי והצפוני של הגבול? או הרחק משם בלב טהרן? האם אינם ספונים בבונקר בביירות ובארמון בדמשק? האין הם שוכנים, בחסות בן-הערובה גלעד שליט שבידיהם, במקום סתר בעזה? האם שר החוץ - שהשיב נכונה, בסגנונו, לאיומים הדמשקאים - הוא המטורף? כנראה כן בעיני שיפר, אורי משגב וקדמון - באין עורך שירסנם.

באחד מעמודי אותו מוסף של ידיעות אחרונות נתקלנו דוקא בקרן אור. טור של חגי סגל. שומו שמיים, הפובליציסט המחונן הזה, ימני ומתנחל ר"ל, תקף את "מועצת החכמים" בערוץ 10, על שום שאל מול חמישה פרשנים שמאלניים-במובהק הציבו עלה-תאנה ימני בדמותה של יפעת ארליך, בת עפרה. טוב שעזבה את האולפן - קבע סגל. מה חבל שאינו נוהג כמוה, נוטש את עמודי ידיעות אחרונות ומשאיר לשמאל בלבד את הזירה הפרשנית בעיתון, המאבד אזימוט ציוני ומקצועי והרבה קוראים. גם סגל משמש כיום עלה-תאנה בעמודי המוסף לשבת, בעיתון שנהפך לבימת השמאל המצומק. אז אל יתפלא הבעלים מוזס-ג'וניור, שהתפוצה בירידה ואל יפיץ את עיתונו בחינם (סליחה - בשקל אחד) בתחנות הדלק. ידיעות אחרונות בירידה, וחבל שכך, לא בגלל שלדון אדלסון והחינמון המצליח שהקים, אלא בגלל הקו החד-צדדי שלו ושל חבר פרשניו. העם פונה ימינה, "ידיעות" חותך שמאלה.