השידור הציבורי - מה יש כאן להציל?

השכם והערב באים הפוליטיקאים ומבטיחים לנו: "הגיע הזמן לעשות שינוי מהפכני בשידור הציבורי". ובכן, נשאלת כאן השאלה המתבקשת - היכן השינוי המיוחל? האם לא מגיע לנו כציבור משלמי האגרה, סוף כל סוף, כי יפעלו במדינת ישראל ערוץ טלוויזיה או תחנת רדיו ציבוריים המזוהים עם הציבור? כן, עם הציבור! ולא עם אליטה מאוד מסוימת בעלת השקפת עולם חד-צדדית לא מייצגת. כרגיל במקומותינו, מתגלות כל ההבטחות של הפוליטיקאים כהבטחות ריקות מתוכן - כ"ישראבלוף" אחד גדול. הם לא מתכוונים ולא התכוונו להתעמת עם אנשי "רשות השידור"; הם לא מתכוונים ולא התכוונו לחולל את השינוי המצופה והמתבקש; הם לא מתכוונים ולא התכוונו למנות אנשים עם אג'נדה שונה לתפקידים בכירים ב"רשות השידור"; הם לא מבינים כי את השינוי יש לבצע מבפנים, ולא על-ידי מינוי זה או אחר של "דתי מחמד" או "ימני מחמד" שישמש כ"עלה תאנה" בודד ונידף ברוח מול ים השמאלנים המועסקים והמשפיעים ב"רשות השידור". לכן, לא מפתיע אפוא שמנכ"לי רשות השידור, המזוהים במידה זו או אחרת עם הימין, מנכ"לים כאורי פורת ז"ל, המנכ"ל הנוכחי מרדכי שקלאר - לא מסוגלים להצליח ולשנות דברים, היות שאין להם את הגיבוי - לא מצד הפוליטיקאים ובטח שלא מצד העובדים ה"כפופים" להם ברשות. אם לנתניהו באמת היה אכפת מהתכנים של ה"שידור הציבורי", ואם היה באמת חשוב לו לבצע שינוי - לא היה ממנה את כחלון הרופס לשר תקשורת! היו מספיק אנשים שהתאימו יותר לתפקיד ויכולים היו לבצע את השינויים הנדרשים. מה לעשות, מסתבר שנתניהו, כהרגלו, בוחר במדיניות "בת היענה". הוא חושש להתעמת, הוא מעדיף "שקט תעשייתי" מזויף.

"אכלו לי, שתו לי", נזעקו כל המי ומי ברשות השידור, "חובה להציל את השידור הציבורי", נזעקו אחרים. ובכן, כאשר אני בוחן את ההתנהלות של ערוץ 1 בפרט ורשות השידור בכלל, אני מגלה כי אין הצדקה להצילם! ואם כבר להציל, אז יש לעשות בהם רוויזיה מקיפה, שספק אם ניתן לבצעה נוכח יחסי הכוחות הקיימים. נחשו מה המשותף בין ידיעות אחרונות לרשות השידור? התשובה היא כי שניהם שוקעים, ושוקעים חזק על ספינת הטיטאניק הקרויה "תקשורת מאוזנת". למה הם שוקעים? שילוב של חוסר מקצועיות, ניהול לא נכון, אך בעיקר משום שהציבור מאס בהם! כן, כן, אותו ציבור אשר נוני מוזס מחד-גיסא ומרדכי שקלאר מאידך-גיסא חשבו אותו למטומטם, לפראייר ולפתי המאמין ובוטח בכל דבריהם, שידוריהם והבליהם. אותו ציבור מתחיל להתעורר ולתבוע את זכויותיו! "איך הגענו למצב הזה?", שואלים מוזס ושקלאר, "והרי האלטרנטיבות לא כ"כ נוצצות". נכון, האלטרנטיבות בדמות "ישראל היום" וערוצי הזבל בדמות ערוצים 2 ו-10 אינן "זוהרות ונוצצות" בלשון המעטה, אך אתם - מוזס ושקלאר - לא ידעתם ליצור תחליף הולם. היות שדובר כבר רבות על "מלחמת העיתונים", ונוצר "מצב חדש בזירה" בגלל "פריצתו" של "ישראל היום", אתייחס במאמר זה למדיה האלקטרונית - מדיה בה עדיין שולטים הקומיסרים מהשמאל, זאת ללא מתחרה חיצוני רציני ואלטרנטיבי.

המסקנות אכן עגומות. ככל הנראה, לפוליטיקאים שלנו אין את הרצון וכנראה גם את היכולת, לבצע שינויים ב"רשות השידור". הם כנראה יעדיפו, שוב, להעביר ולהזרים כספי ציבור ל"שידור הציבורי" שלא משרת ולא מייצג את הציבור. הם כנראה יעדיפו, שוב, לצאת ידי חובה, והעיקר שלא להסתכן ב"סכסוך" עם הנהלת רשות השידור ועם שדריה הבכירים - שמא זה יתנקם בהם בפריימריז או בבחירות הקרובות. אכן, אלה מנהיגינו למרבה הצער. כנראה שהישועה תגיע בדמות פילנתרופ או אוליגרך בדמות שלדון אדלסון, אשר יקים ערוץ אלטרנטיבי (כפי שכבר הקים עיתון אלטרנטיבי - "ישראל היום") שיהיה ה"צדיק הבודד בסדום"; ערוץ אשר יאזן את שידורי הטלוויזיה ויפקיע סוף-סוף את השליטה המוחלטת של הקומיסרים מהשמאל ההזוי והמנותק. הגיע הזמן שהעם ידרוש ויקבל את מה שבאמת מגיע לו!

באים ומבטיחים לנו השכם והערב כי "תהיה מהפכה מבנית ורוויזיה מקיפה ברשות השידור", ומה אנו מקבלים בתמורה? זלזול באינטליגנציה של הצופים ושל המאזינים! במה בדיוק מייצגת רשות השידור את הציבור? אלו תוכניות היא יצרה בשנים האחרונות כדי שהציבור יוכל להרגיש שהתכנים נוגעים לו, משקפים את דעותיו, רגשותיו ורצונותיו? בואו ונבחן את השינוי הגדול. אתייחס ל"נקודה הרגישה" - ערוץ 1:

• תוכניות איכות - אין בערוץ תוכניות איכות! כל אלה המתיימרות להיות, רחוקות שנות אור מלהיות כאלה.

• כל הסרטים התיעודיים של "מבט שני" נגועים בשמאלנות, ובעיוות ושכתוב ההיסטוריה תוך דגש על "פוסט ציונות". מספיק לקרוא את מאמריו של ראש מחלקת התעודה, איתי לנדסברג, בכדי להבין זאת. מדוע לא מביאים סופרים או יוצרים שאינם "פוסט ציונים"?

• מדוע אין תוכניות בעלות גוון ציוני יותר, לאומי יותר - כפי שהציבור רוצה? גם שאר התוכניות, המתיימרות להיות תוכניות איכות - הן לעג לרש.

שתי דוגמאות ממצות:

• "ביקורטיווי" - תוכנית המתיימרת לבקר את התקשורת. הבטיחו לנו תוכנית נשכנית, שונה משאר התוכניות שהיו עד כה. בפועל, הביאו מגישה שמאלנית מגל"צ (ליאת מודריק); כל כלי התקשורת והעיתונאים אשר אמורים היו להיות מבוקרים - באים לפאנל, כמיטב המסורת של התקשורת, כלומר - "אנחנו גם נבקר את עצמנו וגם נשפוט את עצמנו". לעולם לא יבקרו בתוכנית את החד-צדדיות של התקשורת, את הסיבות האמיתיות לפריצתו של "ישראל היום". לא ולא, ימשיכו לראיין את אותם האנשים ולהגיד את אותם דברים נבובים ותלושים מן המציאות. וכך הפכה "ביקורטיווי" לתוכנית "פרווה" חסרת-טעם.

• עוד "תוכנית איכות" היא תוכנית המשפט - בסגנון "דין ודברים" אשר ברשת ב' - היא התוכנית "סדר דין". תחילה דובר רבות על תוכנית זו, הבטיחו לנו "גבעות ונצורות", תוכנן אף שאלדד יניב (החסיד העיוור של "כנופיית שלטון החוק" וה"חכם" מהתוכנית "מועצת החכמים") יגיש יחד עם עו"ד חיליק גוטמן את התוכנית. לאחר שיניב לא הגיע להנחות את התוכנית, בחרו בערוץ, "לשם האיזון", את המגישה תמר אלמוג (עוד פליטת גל"צ, בעלת השקפות שמאלניות - איך לא?). וכך, שוב אנו חוזים באותו דיון עקר, אשר את תוכנו אנו יכולים לדעת מראש ומבלי לצפות בתוכנית. שוב חוסר איזון, שוב משחק מכור.

• תוכניות בידור - זוכרים את התוכניות "מוצא"ש", "איצ'ה", "קרובים קרובים" ו"סיטון" - ודאי תשיבו "בטח, אז עוד לא היו ערוצים מסחריים...". נכון, אך בכל זאת ניתן להעמיד היום הפקה של תוכנית בידור שתהווה אלטרנטיבה ותיתן קונטרה ל"ארץ נהדרת" (אותם אני מכנה "בילאדי, בילאדי") ול"שבוע סוף". מדוע לא באים ולוקחים את שחקני הסאטירה "מהדורת השבט" מאתר "לאטמה" ומביאים אותם לערוץ 1? הרי זה בוודאות יוסיף רייטינג לערוץ, ואין כאן שום הימור - הרייטינג באינטרנט מדבר בעד עצמו. ובכן, כנראה ש"בערוץ הציבורי" לא אוהבים סאטירה המזוהה עם הציבור ועם הימין...

יכולתי להלאות אתכם בעוד אי-אלו "תוכניות איכות" מטעם הקומיסרים השמאלנים של ערוץ 1, אך המסקנה ברורה - עובדים עלינו, מזלזלים בנו - ואחר-כך עוד יש להם את החוצפה ועזות המצח לומר כי "יש תמורה בעד האגרה", ואכן אבוי למי שלא יעז לשלם... אותו הדבר בכל הנוגע לשידורי הרדיו, ובעיקר מכוון הדבר לרשת ב'. אנו שומעים את אותם המגישים, בעלי אותה האג'נדה, אותם פרשנים, עורכים וכתבים, שכולם, ללא יוצא מן הכלל, שייכים לשמאל ולשמאל הקיצוני, ולכך ייקרא שידור ציבורי??? נו באמת, מה כל-כך ציבורי בשידורים הללו? ומי כאן בדיוק מייצג את הציבור? יתר על כן, המגישים בתוכניות השונות מביעים בגלוי את דעותיהם הפרטיות. הם עושים זאת בצורה בוטה, תוך פגיעה באתיקה העיתונאית - כאילו היה מדובר בתחנה פרטית ולא בתחנה ציבורית המתקיימת מכספי משלמי האגרה. אז מהי בדיוק התמורה בעד האגרה?